יום ההולדת הכי עצוב בעולם.

6.6.2015 אוֹרִי ז"ל יום הולדת 11. 

אני אוהבת ימי הולדת. סוג של התמכרות. יש לנו טקס יומהולדת בבית לילדים.
הם כבר מכירים, מחכים, וכל שנה כולנו מתרגשים מחדש. אוהבת את התכנונים לפני, ההכנות, קניית המתנות, הכנת העוגה, לילה לפני לקשט את הבית, לנפח בלונים וכל פעם לשלב הפתעה אחרת. 

יש לנו עוד טקס יומהולדת מאד פרטי ומצומצם ובשנתיים האחרונות הילדים משתתפים ולוקחים בו חלק. יומהולדת של אוֹרִי שלנו. 6.6.2004
יום ההולדת הכי עצוב בעולם. שקט. דומם. אין רעש של צהלות שמחה ושאגות ילדים. אין התרגשות גדולה של ילד שהיה צריך להיות היום בן 11.
אלוהים... בן 11.
יום הולדת עם כאב ודמעות. סרט קורע לב שאנחנו תמיד צופים ביום הולדת ובאזכרה. סרט המפרק אותי לחתיכות קטנטנות. כל כך קטנטנות שחלקן אני אפילו לא מסוגלת לאסוף. אני זקוקה לזה. צופה בזה רק פעמיים בשנה. לא מסוגלת לצפות בסרט מעבר לזה. 

אורי מסיבת יום הולדת שנתיים בגן 

תיאוריית הצבעים.

עוד כשהייתי קטנה הייתי מתבוננת באנשים ו'רואה' את הצבעים שלהם. צבעוניים, אדום, ורוד, צהוב, כחול כהה ועוד שלל צבעים. 

זה נשמע מוזר אני יודעת (ולא לקחתי סמים קשים בחיי!!!), אבל אם תעצרו רגע ותביטו באנשים סביבכם, תוכלו לראות את הצבע של כל אחד ואחד. יושבים בחדר. אנשים נכנסים, בדיוק כפי שחשים את האנרגיה של אנשים: חזקה, כבויה, שמחה, מוארת, מאושרת, מלנכולית, אפשר גם ל'ראות' את הצבע של כל אחד. בגלל שתמיד אהבתי לעוף על כנפי הדימיון, פיתחתי תיאוריה בשם: 'תיאורית הצבעים': שישנם אנשים 'צבעוניים' וישנם אנשים בעלי צבע אחד חזק, דומיננטי המאפיין אותם: כחול, אדום, אפור וכו'. אני לא רוצה להגיד 'חדגוני' כי זה לוקח את זה למקום השבלוני, אבל זה ממש ממש לא כך.

לפתע נשמעה דפיקה בדלת

שש בבוקר. דפיקה בדלת. צלצול רועם באינטרקום.  

בן זוגי נטש אותנו לשבוע לטובת ׳גשר הזהב׳, כך שנותרתי בבית עם שני נסיכים קשוחים למראה, אך עדיין זאטוטים בגיל ה׳נמרח׳. 

הצלצול ממשיך, לא מרפה. אני שואלת: "מי זה?"
אני שומעת ברקע בחור צעיר השואל באנגלית עילגת: ״אתם יהודים?״. ליבי פועם בקצב של ׳קבלת דוח על מהירות מופרזת׳. אני מנסה לאמץ את המבטא הכי טוב שלי באנגלית: ״מה? לא הבנתי״.
הוא שוב שואל:״ אתם יהודים?״. אני ישר נכנסת לסרטים. בטח זה מישהו המחפש יהודים באמסטרדם,
אלו בטח מחבלים. הראש שלי זורק פנימה את כל ידיעות הזוועה האחרונות שאני יונקת מהעיתונות בארץ וגם בעולם. 
אני מהססת ולא עונה ואז מבינה שהמזוזה הצבעונית שלי צועקת בקולי קולות - ועונה במקומי על השאלה ההזויה. אני עונה:"מה אתה מחפש?"
הבחור החצוף ממשיך באנגלית - עברית עילגת: ״הלכתי לאיבוד ואני מחפש את בית הכנסת הקרוב״. 

אני מנסה להתעשת ולא לחטוף חום מהחוצפה להטריד אותי מוקדם בבוקר (עוד לפני הקפה) כאילו מדובר במקרה חירום. אני עונה שזה בהמשך הרחוב וסוגרת את האינטרקום. אני מתנשפת קלות ועדיין מנסה להדוף את מחשבת הפיגוע אשר רצה בראשי. "תרגעי! את ברחוב פסטורלי שקט באמסטרדם״ (זה השלב שאני משוחחת עם עצמי, זה עובד טוב לפעמים בעיתות לחץ). 

אני טסה לחלון ומציצה כמו בסרט אימה לראות מי זה הברנש החצוף. הבחור עומד ומעשן סיגריה ב'לחץ'.
אני ממשיכה להסתתר ולהציץ עד שהבחור מתאדה.  

ה'מיני סאגה' הסתיימה, אני עדיין תוהה על החוצפה וחייבת להדגיש ה׳ישראלית משהו׳ לצלצל באינטרקום לחפש בתי יהודים בשש בבוקר, כדי לברר על בית כנסת קרוב. האם זאת חוצפה השמורה רק לישראלים? מניחה שכן. יש משהו ב'חוצפה' שלפעמים מאחד, מקרב לבבות ומחמם את הלב - ובהחלט מנפץ הרבה מחלוקות ונותן תחושה של בית, או יותר מדוייק: אנחנו מסתדרים בכל מקום ומרגישים בבית?! כולנו אחים?! 
אז בימים רגישים וכואבים אלו, אני חייבת לנעול את הפוסט בנימה חיובית ולא קנטרנית ולהגיד שכן אני מתגעגעת לבית ומאד מתגעגעת לחוצפה. הלב בהחלט שם. 

עבר. עובר. עתיד. חלק ב׳.

שירבטתי את חלק ב' הכולל אוסף אקלקטי של חוויות הולנדיות. הכל סובייקטיבי אנד אובייקטיבי. קצת סטרפטיז רגשי והורמונלי. חוויתי. פלספני ובאמת לא מתיימר להגיד כלום. תהנו. 

׳מלחמת האור והחושך׳. 

לקום בחושך. אי אפשר להסביר את זה. הגוף הפיזי מתמרד. הנפש זועקת. פנסי הרחוב דולקים. צריך לקום ולהתארגן ועדיין חושך. להעיר את הילדים ועדיין חושך. לצאת לביה"ס ולעבודה ועדיין חושך. להדליק את פנסי האופניים. כל החושך הזה בבוקר לא תקין בעליל. קונטרסטי. מכביד. ורק לקראת 9 בבוקר מתחילה לה הזריחה. אם אפשר לקרוא למעבר בין שחור לגווני אפור: זריחה (ככה זה כאן בחורף). זה לא שאין לפעמים זריחות יפות, אבל הן מגיעות מאוחר מדיי בהנחה שהשמש החליטה לבקר אותנו. מודה ומתוודה: קשה לי מ א ד להתרגל לזה. אני ניזונה מאור השמש. זקוקה נואשות לאור של בוקר (ושמיים כחולים, אבל על זה אני עוד מוכנה להתפשר). אני זקוקה לאור של זריחה בשביל לינוק אנרגיות (כן, כן אתם מריחים כאן געגועים לזריחות בישראל). התרגלנו? לא. אבל נאלצים לחייך ולדדות ב א י ט י ו ת. בחושך. 

"החיים, זה כמו אופניים: אתה צריך להתקדם כל הזמן מבלי לעצור, כדי לא לאבד את שיווי המשקל" - אלברט איינשטיין. 

מיומנויות רכיבה. ההולנדים נולדים יחד עם האופניים. הם רוכבים מיומנים מגיל ינקות. מפדלים במקצועיות בכל סוגי מזג האוויר. בכל גיל. גומעים מרחקים והכל עם האופניים. הם מעמיסים (באלגנטיות) על האופניים הכל: ילדים, קניות וזר פרחים ענק. מה שמצליח להמם אותי כל פעם מחדש זה שהם פיתחו מיומנות רכיבה
'על- אנושית' ללא ידיים. היכולת כה משוכללת עד שראיתי בחורה מפדלת לה להנאתה, ביד שמאל היא אוחזת מגש פיצה וביד ימין היא בולסת לה סלייס עסיסי. סיפור אמיתי. פידול באופניים עם ידיים בכיסים, או פלאפון ביד ותינוק מקדימה. אני באמת לא מבינה איך הם עושים זאת. לא מומלץ לנסות בבית. ו'בחייאת' שימו כבר קסדות. לקח לי כמה שנים לחפור לילדים שלי כמה חשוב לחבוש קסדה, אז נכון שהם סוג של חייזרים כאן עם הקסדות על הראש אבל "איי דונט קר"!. 

בלאדי מאנדיי. 

יש כאן קונספט גאוני המשותף לרוב מדינות אירופה והלוואי שיום אחד פשוט נאמץ 'קופי- פייסט'  בארצנו הקטנטונת. השבוע מתחיל ביום שני. עד כאן לא חידשתי לכם כלום... יש כאן סופ"ש ארוך גם לילדים שזה גם נפלא (תלוי את מי שואלים כמובן) . יום שני מתחיל רגוע. רגוע. השבוע מתעורר לאיטו ורוב העסקים/ חנויות וכו׳ נפתחים רק בסביבות 12-1 צפונה. כמובן שבחברות עובדים כרגיל, אבל האווירה אחרת. יום שני רגוע זה מדבק. זה שפוי. זה קצב אחר במקום טרפת ראשון. גאוני לא? 

"אם אתם חושבים שאתם יכולים ואם אתם חושבים שאינכם יכולים, בשני המקרים אתם צודקים"  -
הנרי פורד. 

יובלי נבחר לתלמיד החודש. אנחנו בדיוק סוגרים כאן שנה ויובלי אוטוטו בן שמונה ומלמד את כולנו ש'השמיים הם הגבול'... וגם את השמיים אפשר לפרוץ ולצבוע בהרבה צבעים ... אם רוצים. כמה אני שמחה בשבילו ולומדת ממנו כל יום מהי נחישות. רצון והתמדה והכי הכי חשוב הוא באמת באמת נהנה מזה. 

לא עוצרת באדום. 
את טבילת האש ההולנדית שלי עברתי לפני חודש, כאשר חציתי מעבר חצייה באור אדום עם האופניים ונענשתי בדו"ח כואב של 80 יורו. אאוץ׳. לא עוברת באדום גם אם זה מפתה בלילה והרחוב ריק. אומרים שאנחנו לומדים דרך קושי ואז בוחרים אם להפוך את הקושי לתובנה. היה קשה לי לקבל, אבל הפנמתי. 

סרבול חורף.  
אם יש משהו שאני שונאת וגורם לי לגרדת ועצבנות יתר זה להרגיש מסורבלת. שונאת לבוש שכבות. שונאת לקשור את עצמי למוות עם עוד צעיף. כפפות כובע ומה לא (רק לסייג: יש לי 'פטיש' צעיפים ואוסף צעיפים מספיק בשביל לפתוח חנות, אבל אין קשר) לסרבול החורפי הזה לעולם לא אצליח להתרגל. מרגישה תמידית כמו
'דב קוטב' עם מעיל ענק ומגפיים. 

שיר מקסים שקט ומשובח לפתוח סופ"ש.

Lykke Li- I know places

להמלצות נוספות תכנסו לדף

 'ההמלצות הכי שוות למבקר באמסטרדם'  

תובנות לבנות.

חזרנו משבועיים מרתקים באזור ה'אלפים הברניים' במרכז שוויץ. כאשר שוהים הרבה זמן גבוה גבוה, מלבד הנופים המשכרים אשר עוטפים אותך מכל עבר והלבן הנצחי המסנוור, מרגישים ומסניפים אוויר נקי, צח וטהור. קצת התפייטתי, אבל באמת הטבע אילץ אותי לעצור ולהיות בשקט, 'לא להפריע' ולהתבונן פנימה. אפשר גם להאשים את 'דלילות האוויר' בגובה הזה, לכן קחו בבקשה בערבון מוגבל את שלל ה'תובנות הלבנות' שהחלטתי לרשום לקראת שנת 2014:

• אוממממממ. נשימות. עברנו שנה בהחלט מאתגרת ואני עדיין מרגישה מאותגרת, בעיצומו של המסע. מזכירה לעצמי להתמקד בטוב שחווינו, לתחם את הקשיים וללמוד מהם.

       בוטום ליין: מודה על ההזדמנות הנפלאה שקיבלנו: לחוות, להתפתח וללמוד.(להתלונן זה בזבוז           אנרגיה- והכי נורא זה ממכר!!!).  

• החיים הם מעבר אחד גדול. ישנן הרבה עצירות, מקומות נפלאים לעבור, גם מקומות חשוכים, עליות ירידות, מהמורות ולא מעט 'פיצוציות' בדרך. מזכירה לעצמי שהמעבר הזה דינמי, כל הזמן בתנועתיות, גם אם זה מרגיש תקוע זה זמני. וזה בדוק!  
• להתמקד במשפחה - זה מקור הכוח. (וזאת לא תובנה חדשה...) 
• לא הכל דטרמיניסטי. תכל'ס אין לנו באמת שליטה על כלום. ככל שננסה לשלוט יותר על כל פרט ופרט אנחנו רק מותשים ונחלשים. תחושת השחרור נפלאה - רק צריכה להתאמן בה יותר. 
• לעשות רק מה שאני אוהבת. לא להתפשר בגלל שאין ברירה, תמיד יש ברירה ובחירה. השאלה איך אני בוחרת להתמודד עם המצב. 
• לזכור ש'ציפיות' שייכות לכלי מיטה ולהפסיק לצפות מאחרים. אם אני עדיין מתאכזבת להסתכל פנימה ולהתבונן. 
• לא לפחד משינויים
• להמשיך לטייל ברחבי אירופה כל עוד אנחנו גרים כאן 
• ל'הרוג' את תחושת ה'לא נעים' לי. להגיד 'כן' אוטומטית לפעמים זה יותר גרוע מלהגיד 'לא'. 
• לסלוח לעצמי ולאחרים 
• יש לי באמת זמן להכל -  אם אני באמת רוצה את זה.
• לצחוק יותר - זה בהחלט מרפא הכל (גם לבכות...) 
• להגשים חלומות... גם אם החלומות נראים רחוקים. זה אפשרי או לפחות אני יודעת שניסיתי. חלום ראשון נרקם לו ומתחיל להתגלגל החוצה - מבטיחה לספר על כך בקרוב. 
• גם אם אני נורא נורא רוצה משהו, ממוקדת בו, מנסה לעשות הכל על מנת שזה יקרה ... קיים סיכוי שזה פשוט לא יקרה. זה נשמע פשוט וקל לביצוע, זה לא פשוט בכלל! תחושת ה'מגיע לי' מזמן נכחדה, אבל אני לא מפסיקה להאמין ולשמור על אופטימיות. נשמע קצת עמום אני יודעת. יש בכל זאת כמה דברים שאני בוחרת להשאיר מחוץ לסייבר. 
• להפסיק לפעול מתוך אגו - 'איטס קילינג מי'! 
• להיות בנתינה - זה ממלא מצברים 
• ככל שאני מדוייקת יותר עם עצמי והסביבה - יש לי פחות כאבי בטן. 

את הגלויה הזאת מצאתי בחנות עיצוב מקסימה בלוצרן, ותליתי אותה בבית על המקרר.   
מבחינתי, הטקסט ממצה את ה'אני מאמין' שלי בחיים.  

מקדישה לכם בהרבה אהבה טראק המעלה אצלי את מפלס האנרגייה בגוף (במיוחד בזמן ריצה) 

                                       Klingande - Jubel

חשבון נפש הולנדי לקראת יום כיפור

התגעגעתם? גמאני. הרבה זמן לא כתבתי והרבה התרחש מאז הפוסט האחרון. אז מה היה לנו? 
חופש ארוךךךךך, אך משובח בישראל, הולנד ונורבגיה (יש אלבום מהמם למי שפספס את התמונות מהטיול בנורבגיה בפייסבוק- http://goo.gl/OwT9h7) 

חזרה לשגרה שכללה שינויים חיוביים ואפילו מאאאאאד: 

- הילדים ממש רצו לחזור לבית ספר הבינלאומי - נראה לי הם חטפו 'אובר-דוז' קליל מהטבע בנורבגיה.
כמה מענג לשמוע את זה אחרי מה שעברנו שנה שעברה, במיוחד עם ניתאי. אמן שימשיך. חמסה-
שום-בצל והרנינג.  
- ניתאי התחיל ללכת ל'קהילה עברית' - בית החינוך של הקהילה הצעירה אחת לשבועיים ביום א'. הוא כל כך נרגש לפגוש במקום אחד כל כך הרבה ילדים המדברים עברית. יובלי הולך שנה שנייה לצופים. שורשים פה. 
- זמן חוגים: אז יש כאן קטע 'עצבני' עם ענייני החוגים. באופן אישי, אני לא אוהבת לרפד את הימים של הילדים ב'אובר חוגים' בטח לא בגיל הזה, אבל כולם כאן בחוגים כמעט כל יום, ואני מודה שלקראת החורף אני מנסה להכין אותם (ואותי) לחורף, כי לילדים כאן אין הרבה זמן למפגשים חברתיים כי הם מלאים בחוגים...
אז חכם אחד אמר 'ברומא התנהג כרומאי'- לא?  אני מתחילה למלא את יומם בחוגים ויש את עניין השחייה שצריכים פה לקבל דיפלומת A-B-C  בשחייה (שחייה אולימפית?!), ואם לא, הם לא יכולים לשחות ללא מצופים ומבוגר בבריכה- גם אם אתה בן 12. ילדיי חושבים ומרגישים כדגים לאחר שיעורי השחייה שהם עברו בארץ ושעות ים מטורפות שהם צברו ---אבל מסתבר שלהולנדים זה לא מספיק טוב, ובגלל כל התעלות ושפע המים - יש כאן סטנדרטים אחרים ומחמירים ואנו צריכים להתחיל מהתחלה, כמה סגנונות, שחייה מתחת למים עם בגדים קפיצות ראש - בקיצור חוג שחייה, קארטה, חוג אנגלית, חוג עברית והילדים בקשו: כינור ופסנתר. יהיה חורף מעניין. בטוח. 
- הם אפילו מדברים קצת אנגלית ?! דיברנו כבר על המיתוס, אבל איזה כיף לשמוע אותם מדברים משפטים שלמים --- אני נפעמת!  גאה בכם מתוקים! 
- הגיע הזמן להשקיע בעצמי- עכשיו שחזרנו לשגרה, הילדים צריכים אותי אבל מ 3...ומה עכשיו לעזאזל אני עושה עם כל הזמן הפנוי??? אז יש כמה 'רעיונות מגירה' שהתחלתי לגלגל לבד ועם עוד שותפים- מבטיחה לשתף בהמשך ברגע שיהיה רלוונטי. 
- Ik begin om Nederlands te leren----כן. אני מתחילה ללמוד הולנדית! למה? ככה. כי אני רוצה להבין מה אני 
קונה בסופר ואיך אומרים כמון או קמח מלא או רימון ושאני מקבלת מכתב להבין בגדול מה רוצים מחיי, ושאני מקבלת הודעות בטלפון - להפסיק להתקשר לחברה ולהשמיע לה את ההודעה לתרגום (מוגבלת או לא!) וכמובן בשביל ילדיי ששואלים אותי כל מיני שאלות ואין לי שמץ...
- התחלתי לגשש לגבי עבודה- חלקית, מזערית (-: הכוונה לא משרה תובענית עכשיו שתסגור את יומי כי נכון שקצתי בשוטטות, אבל עדיין עושה ספורט ויוגה ועניינים אחרים וקצת פרוייקטים של דיגיטל, מסתובבת בעיר ומחפשת מקומות חדשים לכתוב עליהם וגם ארגוני בית וכו' וכל נושא הילדים: חוגים וחברים עדיין גובה מחיר של זמן והרבה מאמצים אבל ניחא- אני רוצה לעבוד בעיר! (יאללה להפיץ לגורמים הרלוונטיים).  
-  הקיץ הזה היה מ-ה-מ-ם באמסטרדם- אפילו ניערתי מאבק את בגדי הקיץ. היה חםםם! כבר רשמתי בעבר- כאשר חם בעיר והשמש זורחת- החיים מחייכים כאן לכולם- ללא הבדל דת, גזע ומין (מתכון מעולה למי שסובל מדכאון). כולם בחוץ, משילים חולצות, חושפים רגליים ושותים הרבה. אז נהנו להרגיש את הקיץ בעיר אחרי החורף הבלתי נגמר - ובהחלט ספגנו הרבה שמש השנה. אין תלונות.  
- חגגנו את ראש השנה עם משפחתי המקסימה שהגיעה לבקר ועכשיו מתכוננים לקראת יום כיפור- אופניים כבר יש (-: 
- אני בהחלט צוברת קילומטראז' בעיר: המלצות על מקומות בילוי, אטרקציות, שווקים, שופינג, מספרה, ניקוי יבש, ספקי שירות...הכל נרשם. מרגישה שאני מכירה דיי הרבה יחסית למהגרת חדשה וכיף להמליץ. אשמח שתשתפו את הבלוג או תפנו אלי מי שמתכנן ביקור בעיר. בבלוג מצד ימין יש את 'רשימת החיים הטובים' עם כל ההמלצות שלי. אשמח אם תשלחו אלי המלצות נוספות מהעיר. 
- הכי חשוב: אנו מתכננים ביקור בישראל באוקטובר אז הדירה המהממת שלנו מיועדת להשכרה או להחלפה בין התאריכים 19-29.10 - לרציניים בלבד. מתאימה למשפחה עם שלושה ילדים, זוג או חברים. זהו. (פרטים נוספים בפרטי) 
קצת תמונות וגמר חתימה טובה. 

שייט בתעלות 

ניתאי בפעילות ראש השנה- 'קהילה עברית'

ביקור נוסף בחיטהורן ה'וונציה של הולנד'

Museumplein

דברים שלא ידעתי על אמסטרדם. לקרוא ולשמור

אני גרה באמסטרדם כבר חצי שנה ובהחלט משוטטת ומכתתת רגליים ברחבי העיר ומסביבה, אבל רק עכשיו שהילדים בחופש ומיצינו את האטרקציות המוכרות גיליתי כמה העיר מהממת ומציעה שפע של אטרקציות חוץ ממה שכולם מכירים.
אז החלטתי להשקיע ולהכין לכם רשימה לטיול הבא:
1. אם נוסעים בקיץ לאמסטרדם - יש כמה חופי ים מהממים. אחד מהם נמצא בעיר ונקרא:
blijburg חוף מקסים עם מי נהר מתוקים. חול. בתי קפה ומוזיקת האוס. בקיצור שווה ביקור למי שמתגעגע לים.
עוד חוף מהמם בהארלם: zandvoort. גם העיר שווה ביקור וגם החוף מקסים כאן זה חוף הים הצפוני אז המים קרירים...
2. פארק אמסטל- פארק מהמם וקסום המציע שפע אטקרציות לילדים: פינת חי ענקית, מיני גולף, פארק משחקים ומתקנים, רכבת הנוסעת בכל הפארק, אגם ועוד... שווה ביקור! בפארק אין כניסה לאופניים ורכבים.
3. זה אמנם תיירותי אבל פאן פאן לילדים- ׳ספינת הפנקייקים׳. מגיעים לתחנה מרכזית - לוקחים מעבורת חינם לצפון העיר (noord) המעבורת הכי שמאלית במזח, ומשם לוקחים את ספינת הפנקייקים. יש שייט לשעה או שעתיים וחצי. שעה נשמע לי מספיק להורים ולזאטוטים. השייט כולל פנקייקים כמה שרוצים: מלוחים ומתוקים ובבטן הספינה יש אמבטיית כדורים ענקית שהילדים משחקים. לאחר שהשייט מסתיים כל האזור בכלל מרופד במסעדות/ בתי קפה מגניבים.
***ספינת הפנקייקים יש להזמין מראש בחודשי הקיץ.
4. הידעתם - על הגג של מוזיאון המדע ׳נמו׳ יש מלא בריכות מים קטנות ומאד כיף להיות שם עם הילדים
5. שמורת טבע מהממת צפונית לאמסטרדם:
Het twiske. יש שם הכל: מסלולי טיולים, אגמים, מתקני משחקים, טיול אופנים, לשכור סירות... בקיצור תורו וגלו (-;
6. ארמון המלוכה: חלפתי על פני הארמון עשרות פעמים ומעולם לא חשבתי לבקר בו, ואז באיזה ביקור ב׳דאם סקוור׳ ניתאי ביקש לבקר בארמון. קראתי קצת ויאללה הלכנו לסיור. יש להם פעילות לילדים במהלך הסיור. הארמון לא גדול מדיי וזאת בהחלט אופציה חביבה במידה ומחפשים מה לעשות. לא מאסט כמובן.
7. שווקים: השוק ביורדן בשבת.
8. שוק הפשפשים באמסטרדם: בשביל ילדיי זאת תמיד חוויה מרתקת והשוק מציע מכל וכל
9. מוזיאון הספנות: מוזיאון מושקע עם תצוגה אינטראקטיבית ייחודית. קצת היסטוריה. קצת ספינות. קצת לימוד. קצת פיראטים. אהבתי.

וכרגיל אסיים עם קצת תמונות. תהנו.

להמלצות נוספות תכנסו לדף

 'ההמלצות הכי שוות למבקר באמסטרדם'  

בחזרה מארץ הקודש.

ביקור ראשון בישראל לאחר פז״מ של חצי שנה באמסטרדם. על מה אכתוב ומה אספר?

נתחיל בכמה התגעגעתי לארץ. משפחה וחברים לשמש. לחום. לים. לכחול. לספונטניות. לזרימה...

אין עוד מקום בעולם כמו ישראל שהכל זורם. קליל. ׳לא רגוע׳, אבל כה פשוט מבחינת הילדים. חברים. מפגשים. כן בא לנו - לא בא לנו. ׳הכל בסדר׳. תזרמו. מעניין איך אומרים ׳תזרמו׳ בהולנדית?!

מה שכן הימם אותי הוא ששכחתי כמה יקר לחיות בישראל והמחירים המופקעים ב׳סופר׳ (פוליצר: תרגיע!) שבאמת ובתמים לא ברור לי מדוע אנחנו לא מתחילים להחרים ברמה הלוקאלית - זה פשוט גניבה לאור יום לקנות חלב, לחם, יוגורט וקצת פירות ולשלם 260 ש״ח. מוגזם!!! עושק!!! אני עושה כאן קניות של הכל: בשר, דגים ירקות חלק מהמוצרים אורגניים ולא עוברת את ה 30 יורו. נכון, שאני עושה קנייה חכמה וחסכנית יותר כי המקרר ההולנדי הקלאסי נראה כמו פריזר קטן של סטודנט ישראלי - אבל לפחות אני פחות אוגרת ופחות זורקת. 

הכל י ק ר ולא פלא שהרבה מתוסכלים מזה. הרבה אנשים מרוויחים יפה ולא מצליחים להרים את הראש. זה לא שכאן הכל זול- אבל בהשוואה לישראל, מדובר בהוצאות בסיסיות שוטפות זולות משמעותית מהארץ. האמת זה מעצבן, כי זה רקוב ומושרש ואין תחושה שזה עומד להשתנות בקרוב. 

אני ינקתי ויטמין D כמה שרק יכולתי וזה היה מושלם. אין על הים בישראל וראיתי כמה חופים יפים בחיי ברחבי העולם. אני מניחה שרבים לא יסכימו אותי אבל מזג האוויר בישראל- מושלם. הילדים היו מוקפים בחברים 24/7 כמה חום ואהבה. איזה כיף. גם הם התגעגעו לזה. הביקור היה קצר מדיי - ובהחלט לא הספקתי כל מה שרציתי. מקווה שנבוא שוב עוד השנה.

חזרנו שלשום ל'ארץ הגבינות' ואיזו קבלת פנים חיכתה לנו: 28-31 מעלות כל השבוע ובנוסף נחשפו בפניי פנינות חמד חדשות ממש ׳מתחת לאף׳ בעיר ומחוצה לה -שמורות טבע פראיות, חופים- כן.. עם חול, שמשיות ומוזיקת האוס. מ ה מ ם. אמנם מי נהר מתוקים ולא מי מלח אבל בואו לא נהיה קטנוניים. אותי זה סידר בנחיתה... שמש. מים. כמעט כמו הבננה ביץ׳ במכמורת. כנראה שהגיע הזמן לרכוש מאוורר כי אין כמעט בשום מקום מזגנים. 

בנוסף אני עדיין מרגישה כמו תיירת אז אני מנצלת את החופשה להסתובב קצת עם הילדים מחוץ לעיר: כפרי דייגים, ערים שטרם הייתי וכל מיני אטרקציות שכנראה אני צריכה לעשות עליהן ׳וי׳ כדי להרגיש יותר בבית.

קצת תמונות מהקיץ ההולנדי. מתגעגעת לישראל. 

תובנות של ישראלית בהולנד.

אז ככה. הפוסט כולו יוקדש לתובנות חדשות
על ישראלים החיים בהולנד. לא להתרגש בבקשה אם אתם חשים אחרת, אנחנו בסה״כ אנשים שונים עם אוסף חוויות.

תובנה 1:
יש משהו משחרר מעין קתרזיס מבורך הקשור בישראליות שלנו. למה? אנחנו לחוצים, עצבנים, כועסים, ישירים, לא נראה לנו משהו... אנחנו נשחרר את הקיטור לטוב ולרע. אולי זה נראה מהצד לאחרים או לגויים כאגרסיביות או יתר ישירות, לי זה נראה טבעי ומתבקש ואני מתגעגעת לשחרור קיטור או לישירות.

תובנה 2:
ההולנדים מאד מאד נחמדים. אני מודה שזה נחמד. כיף. רגוע אבל... לפעמים בגינה בא לי לנער איזה אמא בלונדינית, לא כי היא בלונדינית או גבוהה ממני אלא בגלל שהיא מעצבנת אותי או מטיפה בהולנדית לילדים שלי אשר בוהים בה ארוכות. זה כמובן מתחבר לתובנה 1.

תובנה 3:
עדר הולנדי. אז ככה מבלי להעליב יש כאן תופעות שבישראל היו מגיבים בלינץ׳ (לא שאני מעודדת...). יכולים להוריד אותך מהתחבורה הציבורית ככה פתאום לדווח לך שהטראם/ אוטובוס לא יגיע ליעדו וגם לא אלו הבאים אחריו. וזהו. תנסה לפנות לנהג הוא יגיד לך שהוא בהפסקת קפה. וביי. וכולם מחייכים, רגועים יורדים להם וככה האירוע מסתיים. וואו גדלות נפש או עדר מחונך???

תובנה 4:
מה הקטע של מזג האוויר כאן??? לאלו שעוקבים אחרי בטח נמאס לכם לשמוע על זה, אבל התחזית כל הזמן משתנה, מזייפת. יש שמש בתמונה ו 21 מעלות ויורד גשם וקררר. אני ממש מנסה לפענח את זה כי זה בהחלט הדבר היחיד שמשפיע על מצב רוחי (טוב... קצת הגזמתי). מה שכן, כאשר השמש זורחת אף אחד לא עובד כאן וכולם מאושרים.

תובנה 5:
באמסטרדם מעשנים סמים. כן כן. זה חוקי. אבל חוצמזה יש מלא מה לראות, לבקר, לטייל ולחוות בעיר ובכלל אז יאללה תרגיעו קופישופס זה סבבה אבל יש עוד הרבה מעבר.

תובנה 6:
אני הולכת לפתוח עסק חדש: לייבא פלפלים אדומים מישראל. הידעתם שפלפל אדום חמוד מתומחר כאן ב 1.20-1.50 יורו לאחד???
עסק או לא?

תובנה 7:
הכל אבל הכל יותר זול כאן. (חוץ מהפלפלים האדומים). זה בהחלט גורם לי לחשוב על ארצנו הקטנה ויוקר המחייה. חוגים, קניות, אוכל, בקיצור הכל יותר זול ואני באמת תוהה כמה אפשר להמשיך לעשוק אותנו בישראל.

זהו ועכשיו תמונות.
סופ׳ש מקסים ושמשי לכולנו.

על הכל ולא כלום.

הרבה זמן לא כתבתי. נורא רציתי לפרוק, אך לא הכל אפשר לשתף במדיה הדיגיטלית. החודש האחרון היה עמוס בביקורי משפחות שמאד עזרו לנו, בחוויות מורכבות ונעצור כאן.
אך יש לא מעט דברים שאני יותר משמחה לשתף.
אני יושבת לי בקפה שכונתי ב׳אלברט קייפ מרקט׳ אשר נמצא בשכונת הפייפ. שכונה צבעונית, היפסטרית, וינטאג׳ית, ניים - איט. הכל הולך כאן. אני כל כך אוהבת להשקיף החוצה על העוברים ושבים, הזמן עוצר מלכת ואני מתנתקת וכותבת.

אז מה אני כן יכולה לשתף?

שוב אני מעבירה את השרביט לבלגיה שאלמלא גרנו כאן אני מניחה שלעולם לא הייתי טורחת לבקר בה או בטח לכתוב עליה. טיילנו כמה ימים באזור מקסים הנקרא: ארדנים. וואוו.
זה באמת כמו לטייל בתוך גלויה ציורית. כפרים קסומים לצד אגמים, צוקים גבוהים בתוך טבע פראי והרבה אטרקציות מכל וכל: מצודות, מסלול מבוכים, מערות נטיפים, פארקים, שייט, מרכז החלל האירופי ועוד והכי טוב פשוט ללכת לאיבוד בתוך העיירות והכפרים הקטנים. הכל ירוק וירוק טבע עשיר שפשוט מקיף אותך מכל עבר וכמובן כמו שכבר הכרתם אותי: אוכל משובחחחח. ווואו. לא אפרט כאן הכל, אבל הילדים שלי מתנסים בהכל. יובלי החליט לנסות שבלולים. הרבה מסעדות משפחתיות קטנות ופשוט מדהימות. אין מילים. אוכלים כאן טוב ואני מודעת לזה שלקראת ביקורנו בארץ והים הכחול אני צריכה להרגיע.

אז עד כאן על הארדנים. מומלץ בחום ומי שרוצה מסלול, מקום לינה ועוד המלצות בבקשה לפנות אלי.

הילדים חזרו לאחר חופש ארוך של שבועיים לבית ספר והמצב משתפר. יותר חברים. ניתאי פחות מתמרד והפנים שהוא נשאר בנתיים כאן. בסה״כ הוא מתקדם ממש יפה ויובלי גם. מקסימים שלי.
ליובלי קנינו רולר בליידס והוא מאושר, וניתוש קיבל אופניים חדשות ורוכב איתנו לבית ספר כמו ילד גדול. כמובן שאני מחסירה פעימות במהלך הרכיבה. הרבה נשימות... בכל זאת אנחנו רוכבים בכבישי אופניים. הם לדעתי הילדים היחידים שרוכבים עם קסדה. זה קטע הזוי כאן שאף אחד לא שם קסדה ותינוקות וילדים קטנים על אופניים ללא שום הגנה. לא טחנו להם ״קסדה בראש טוב?!?״

בנוסף אני ממשיכה לתור את העיר ולגלות כמה היא קסומה וכיפית במיוחד שהיא מתחמממת.
עוד חנויות מגניבות, מסעדות מעולות, שוק פשפשים, ברים שכונתיים ועוד מיני סוכריות. כיף.

לגבי, אני בצומת דרכים באמסטרדם- מצד אחד מגששת לגבי עבודה אבל רק דרך קשרים מצד שני עובדת על כל מיני דברים, רעיונות חדשים והרבה עם הילדים... אני פשוט מחכה להם. ממש ככה. אם בארץ הייתי בג׳ינגול מתמיד כאן אני בקצב אחר, רגוע, שפוי, זמני זה ברור אז אני מאפשרת לעצמי להנות.

בקרוב ביקור בישראל- ביולי. הילדים סופרים ימים וגם אני כבר כמהה להרגיש את החול ולראות את הכחול האינסופי של הים. געגועים עזים למשפחה ולחברים.

זהו עד כאן. למי שבא לביקור אני מתחילה לרשום בבלוג המלצות על מסעדות, ברים וכו׳ תהנו.

סופ״ש מקסים ורגוע לכולם.

ניפוץ מיתוסים.

זה הולך להיות פוסט קצר וענייני. 
כל כולו יתרכז במספר מיתוסים שאני מתכוונת לנפץ: 

1. זה נכון שהאוכל ההולנדי לא נחשב גורמה או משובח ו'האחות הקטנה' בלגיה ו'האחות החורגת' צרפת באמת גונבות את כל ההצגה, אבל בהחלט אפשר למצוא באמסטרדם אוכל משובח, שווקים צבעוניים עשירים ומלאי כל טוב והעיר מרופדת במסעדות מגניבות שאכתוב עליהן בפוסט נפרד. מבטיחה שלא תשארו רעבים אחרי זה. 

2. ילדים קטנים רוכשים שפה חדשה תוך חודשיים... בבקשה מי שטוען כך שמיד יגש ללשכתי. זה נכון שהתאים במוח בגיל הרך מהירים וקולטים בקצב אחר של מבוגר, אך התהליך ארוך ומייגע ולוקח לפחות מספר חודשים עד שנה עד שהם מדברים ומתקשרים ממש בשפה אחרת. מי שעדיין חושב אחרת מוזמן לתצפת על הנסיכים שלי יובל וניתאי וללמוד. 

3. 'עם ישראל חי' - אז עם ישראל חי, נושם ומאוחד גם בגולה...זה לא בדיוק מיתוס אבל אני חייבת לציין שהכרתי כאן ישראלים מקסימים. יש תמיד את אלו שמאד אוהבים לעזור לחדשים ויש כאלו שפחות. יש את הישראלי ה'מצוי' ויש את ה'רצוי'. היינו בהופעת ג'אז משובחת של כמה הרכבי ג'אז ישראליים מוכשרים ברמה בינלאומית ונדהמנו מהכשרון, חגגנו יום עצמאות עם כל מה שצריך בשביל להרגיש עצמאות בגולה: שמש, 'על האש', חומוס, טחינה, סלט קצוץ, סלט כרוב...והתחושה היא שהישראלים נמצאים בכל מקום. זה בהחלט מחמם את הלב במיוחד שנמצאים רחוק מהמשפחה. 

4. ולסיכום: רק תראו איך התמונות משתבחות כאשר יש שמש. אולי זה האנרגיות שלי שמושפעות מכל מעלה ואייקון של ענן בתחזית מזג אוויר אבל זה פשוט נראה יותר טוב. 

It's a Play Date Time!

השבוע שלי מתחיל להיות עמוס ל'התמלא' לו. שלב סידורי המעבר מדלדל בשלב זה, אך שלא עובדים יש 'כלמיני' סידורים חדשים ׳ברי חשיבות׳ הממלאים את יומני הקט. נכנסת יותר ברצינות לענייני הריצה ואף קבעתי לי עם מאמן ריצה כדי שלא אמצא את עצמי מנוטרלת שוב עקב פציעה. נהנית לגלות את העיר ומתלהבת מכל מכולת טורקית או לבנונית הנחשפת לפני כאילו ראיתי בפעם הראשונה בחיי 'בורגול', ואף רכשתי כרטיס מוזיאונים- לשנה. יש קטע כזה שלא עובדים במיוחד בחו"ל ---חייבים ל'ינוק קצת תרבות' וכמובן מוזיאונים. מאין משוואה לא ברורה שכולנו מכירים ונשאבים אליה. אז גם לי יש. בנוסף שאול ואני יצאנו פעם ראשונה בערב. מצאנו בייביסטיר שגם מדברת עברית. עבר בשלום אבל הבייביסיטר פוטרה בבוקר על ידי ניתאי. נמשיך לראיין. 

ועכשיו לנושא המרכזי של הפוסט: פליי דייט טיים. תקשיבו, ותקשיבו טוב: לקבוע כאן מפגש עם חבר זה כמו 'חיזור גורלי'. יש מחזר ויש מחוזר ויש את כל המרכיבים לרומן קטן ומרגש. 

הנה התיאור לפרטי פרטים: אין רשימת טלפונים של הכיתה... יש רק מיילים וזה בגלל שמירה על פרטיות.

שלב ראשון: צריך לשלוח מייל חביב לאמא ודיי לשווק את עצמי ואת ילדי האהוב והחכם. השלב השני (שהוא הקשה מכל): שלב ההמתנה שהוא מורט עצבים. חזרתי לגיל 17 זה כמו לחכות לטלפון אחרי דייט ראשון.

אני ממשיכה: האמא ענתה לי!!!! יו - הו. בשלב זה מתברר ששגיתי בשם הילד יובל קרא לו: טקה ומסתבר שקוראים לו ׳טוקאר׳ אבל האמא סלחה והבינה שאני עולה חדשה. זה עבר בשלום. המייל הבא- תיאום המפגש:  אנחנו 'ממש מתחברות' וזה כבר מאפשר לחשוף טלפון אישי וכתובת ואפילו קבענו זמן ומפגש כמובן תחת זמן מוגדר. 'הספונטניות שלי' מתכווצת ונמעכת סופית, נזקרת לפינה וממתינה בשקט שאקרא לה שוב. אני שמחה לבשר שנקבע ה מ פ ג ש הראשון. הבטחתי להיות המתורגמנית באמצע ועכשיו כל שנותר לכם זה לאחל ליובלי ולאמא שזה יעבור בשלום. שבוע טוב. ותמונות.

וויקאנד בעיר הגדולה.

חזרנו לאמסטרדם. רצתי ורצתי עד ששוב התחיל שלג והכל נצבע לבן. כמה אני חושבת על שמש. היא רק מציצה ואני מאושרת. הרגעים הקטנים שמשמחים אותנו. מתחיל להטריד אותי עניין האוכל והמחשבה הבלתי פוסקת עליו. זה בטוח הקור, אבל דיי לחפש אשמים. זה מטריד את מוחי. 

סופ"ש היה ממש כיף. הוזמנו למסיבת יומהולדת והיה ממש נחמד. שוב תמהיל של ישראלים מעניין - שעטנז: יזמים, די.ג'י, בנקאית וזוג שעבר כי סתם רצה לחיות באמסטרדם, רוסיה, ערבייה ואנחנו. 
היה טעים ומשובח: חומוס. קוסקוס עם בשר...סלט ערבי קצוץ. בורקסים 'הום מייד'. שוב הטעמים של הארץ שתמיד משמחים אותי מחדש. בארץ זה כל כך מובן מאליו ופה זה מצטייר כחוויה קולינרית שאני אפילו טורחת לכתוב עליה. חוצמזה, שוב הילדים שמעו עברית. הרבה עברית וכבר היו מחוייכים. קצת פעילות. קצת שירים. מה עוד צריך לבקש. 

בערב הצטרפתי למסיבת יומהולדת באיזה בר יין נחמד, ואז חנכתי את העיר. אני נוסעת לי לכיוון הסנטר ומאות אנשים הולכים בעיר. המקומות גדושים. מלא תיירים. מקומיים. שפות מכל העולם. וואוווו. בהחלט נוסעת לי מחוייכת. איזה אנרגיות של עיר. אלכוהול וגראס באוויר. אחרי הבר החלטנו ללכת למועדון 'שוגר-פקטורי' שנפתח רק ב 12 בלילה. מושלם. כמה זמן לא הלכתי למועדון ועוד בשעה כזאת ועוד מחוייכת. נכנסים למועדון.מוזיקה מטריפה. אנשים שמחים. מה עוד צריך? 
אני מציצה בשעון כמעט 3??? ואני כמובן רעבה. חזרתי עשר שנים אחורה. הולכים לאכול. מנשנשת לי בלי חשבון פיצה ויאללה באמת צריך ללכת לישון. הילדים עוד מעט קמים. השלג יורד ואני מרגישה שח נ כ ת י רשמית את העיר: "הלו אמסטרדם"-  הגעתי. אני כבר מתאמת עם טלי המהמממת שפעם בשבוע אנחנו יוצאות לתור את העיר. 'איטס אה דיל'. 

הוויקאנד בחו"ל הוא א ר ו ך. סופש מלא. אמיתי. אין משפחה ומלא חברים בנתיים שסוגרים אותו. מצד אחד, זה בהחלט חסר לנו, בעיקר בארוחת שישי בקידוש, אבל יש משהו נחמד שאתה אדון לעצמך ללא מחוייבות בסופ"ש. יש לך מלא זמן לתכנן מלא דברים.

יום ראשון - הפורימון הגדול בבית ספר היהודי ב'ראש פינה' שבית חב"ד מארגן. לקחתי את הילדים. היה ממש נחמד. עמוס ושוב דוכני המזון שוקקים והישראלים אוכלים כאילו אין מחר. כאילו אנחנו אחרי צום. דוכן פלאפל. שווארמה. בורגול. אין מה לעשות אצל ישראלים האוכל תמיד מככב. במרכז. האוכל הוא המלך. הילדים נהנים. שומעים עברית מכל עבר וזה מספיק עבורם. ניתוש עולה לבמה ומשתתף במשימות. מאושר.
אני מקשקשת עם כל מיני. מתחילה להכיר עוד ועוד אנשים. שוב מדהים אותי שיש כאן ישראלים מכל הגוונים. הכל. 

מחר חוזרים ללימודים אחרי שבוע חופש א ר ו ך. אני יודעת שלא יהיה קל ואני מקווה שהם יעברו את זה כמה שיותר בקלות. שיהיה שבוע נפלא וחג שמח. 

אי אפשר לסיים בלי כמה תמונות. 

We are rolling.

הימים חולפים. מתרגלים לעיר. להולנד.
בעקבות התאונה הייתי שרויה ב'חרדת אופניים'.
לא פשוט לחזור לפדל עם אצבע שבורה ושלג. מנגד, פשוט אי אפשר לחיות כאן ללא אופניים. שאול האיץ בי (קלות) לעלות שוב על האופניים ואפילו הרכבתי את הילדים מאחור. אני מפדלת בזהירות רבה, מודעת לכל צלצולי הפעמונים מכל עבר והרוכבים שעוקפים אותי. ׳איי דונט קר׳. רוכבת לאט. שיקפצו. נראה אותם מתרסקים לקיר בטון. רוכבת לאיטי כמו זקנה על אופניים.

הגענו לגן החיות ׳ארטיס׳. גן חיות במרכז העיר. מקסים. הילדים בהתלהבות. מרחב. חיות. מה עוד צריך. בגן חיות, הם שומעים בחורה מדברת עברית. ניתאי ישר ניגש אליי ומציע שהיא תהיה הביביסיטר שלהם. כמה נעים לו לשמוע את השפה שלו. מעבירים סופש רגוע. מתחילים קצת להכיר אנשים. נייס.

הילדים יצאו לשבוע חופש מבית הספר והחלטנו לנסוע לטייל בבלגיה: ברוז׳ וגנט, ולבקר חברים טובים בגרמניה.
יום ראשון הגענו לקינדרדייק: עיירה בדרום הולנד עם עשרות תחנות רוח. מקסים וציורי ( מילה שבהחלט תחזור בעוד פוסטים). המשכנו לברוז׳ בבלגיה: עיר יפיפיה מימי הביניים עם רחובות מתפתלים סביב תעלות צרות. לקחנו מלון קטן ליד אחת התעלות ויאללה: אוכל. בלגיה, למי שלא יודע, הינה יעד קולינרי משובח ביותר. התענגנו על מולים. הויסטרים ולובסטר. קינחנו בשוקולד והתגלגלנו למלון שבעים ומחוייכים.

קצת תמונות ועידכונים בהמשך. מבטיחה.

Do you want to play with me ???

אז מה עברנו...שלג שלג ושלג. 

למדתי לרוץ ברוח, בגשם ובשלג- אפשרי. בדוק. חוזרים מריצה בלי טיפת זיעה. איזה כיף. למדדתי שעכברים זה דבר שגרתי והם למעשה ה'ג'וקים' המקומיים. דבר אחרון, אין מה לעשות ולנטיין דיי- נראה הרבה יותר סקסי בגולה. ועכשיו נעבור לחלק הכי חשוב: הילדים. 

לילדים לא קל ב כ ל ל, מאד מאד מתגעגעים לשגרה שלהם, לישראל, למשפחה, לחברים תחושת הזרות מכה בהם וגם בי וזה בהחלט משפיע.  

"אמא, לא רוצים לשחק איתי"

"אמא, רציתי לשחק איתם, אבל הם לא הבינו אותי" 

"אמא,  שיחקתי לבד..." 

"אמא, אני שותק כל היום..."  

הלב נשבר. נקרע. מתפוצץ. התפרצות של בכי - "למה עברנו בכלל? אני רוצה לישראל, רוצה לבית ספר, לגן שלי". שיעור ענק. עבורי. עבורנו. 

התמודדות יומיומית של שכנועים והסברים למה זה טוב, מהללת את השפה האנגלית כמה זה יעזור להם בעתיד, איזו מתנה נפלאה הם קיבלו.  

הילדים רק רוצים חברים. זה הכל. 'עזבי אותי מהאנגלית'. 

לימדנו אותם להגיד לחברים: 

"?do you want to play" 

אני שומעת אותם מתאמנים על המשפט. שוב ושוב. זה בהחלט עזר - יובל בישר לי היום בשמחה - שהוא שאל ושיתפו אותו במשחק 'תוספת'. כמה אושר להיות שייך להיות חלק מ...כמה זה חסר לו. תחושת הזרות משתלטת עלי. קיים בכולנו רצון עז להיות חלק, להרגיש שייכות. צורך בסיסי. 

אני יודעת שזה יקח זמן. הסתגלות. למידה. סבלנות והרבה עזרה. הם יהיו בסדר. אני יודעת. 

בנתיים מעבירים זמן איכות משפחתי. אני נמצאת הרבה עם הילדים. פעילות ביתית אחה"צ. הם הרבה אחד עם השני. לא פשוט. שבוע הבא חופש של שבוע מבית הספר. ניסע לטייל. 

אהובים שלי יום אהבה שמח. אוהבת אתכם הכי בעולם.