יום ראשון, 17 במרץ 2013

אמסטרדם - פריז.

מזמן לא כתבתי ופרקתי, הנה קצת ממה שעבר עלינו בשבוע האחרון. סיפרתי כבר שלילדים לא קל בבית ספר וזאת התחלה מאד מאתגרת עבורם. יובלי יותר מסתגל, למרות שעדיין לא קל לו, אבל התחיל להתחבר עם כמה ילדים.
ניתוש עובר תקופה ממש קשה. אני בקשר יומיומי עם המנהלת, והוא ממש מתמרד ללמוד אנגלית וגם חברתית לא קל לו. הם מנסים כל מיני שיטות, אבל אני מכירה את ניתוש, ברגע שהוא יחליט ויבחר הוא יכנס לזה כמו מלך. בנתיים הוא ממש לא אוהב את הרעיון של בית ספר ועוד באנגלית. בנתיים, אני מנסה לעשות להם כמה שיותר כיף אחרי בית הספר.

נסענו לכבוד היומהולדת של יובלי לפריז:
יום ראשון אייפל, שני- יורודיסני ושלישי שוטטות במקומות האהובים עלינו: מונמרטר, לוקסמבורג והרובע הלטיני והנה כמה הגיגים לסיכום:
- פריז לגמרי מתאימה גם לילדים.
- שירות: אין מה לעשות ׳מודעות השירות׳ של הצרפתים: הייתה ועודנה מ ז ע ז עת. שיק או לא-תלמדו לחייך ונכון שאתם מהממים בהכל, אבל למה אתם זועפים?!? וסליחה אם קצת הכללתי.
- יורודיסני- מקסים. מרגש. מטחנה של כסף מטורפת, תורים אינסופיים, אבל הילדים כל כך נהנו. שווה כל רגע וכל יורו (-;
- אוכל, קדימה אוכל. אין על האוכל הצרפתי. החנויות. בתי קפה. קוראסון חם בבוקר. פשוט עושה לי את זה כל פעם מחדש.
- אנגלית- לא הגיע הזמן שתלמדו כבר אנגלית? ׳גוד בלס יו׳ אבל צרפתית לא תהפך לשפה בינלאומית. תשחררו...

מתחיל קצת להתחמם כאן ואני כבר מצפה לאביב ולשמש... אומרים שהעיר נראית ומתנהלת אחרת שיש שמש. טרם התייאשתי. ממתינה בסבלנות.

וסתם קוריוז הזוי- קבלנו מייל נזיפה מבית הספר כי מסתבר שאם אתה רוצה שהילד שלך ייעדר מבית הספר, צריך להגיש בקשה מסודרת ולחכות לתשובה. הורגים אותי לאט ובטוח עם התכנון לטווח ארוך. (יש להגיש את הבקשה 8 שבועות מראש!!!)

זהו לעכשיו. ממתינים לטיסה בחזרה לאמסטרדם.
וכמובן תמונות.























יום שישי, 8 במרץ 2013

אימון אישי.

אז מה עברנו השבוע?

התאמנתי ביצירת ׳פליי-דייט׳ עם האמהות. אני משתפרת. זורמת במצב החדש ומקבלת בשתיקה את העובדה שלקבוע עוד שבועיים - זה בסדר. לא אשנה אותם, זה כל כך מושרש וחייבת לציין שמזל שנרשמנו לבית ספר בינלאומי- לא כולם ככה.
מה לא עושים בשביל שהילדים יהיו מאושרים? זה בהחלט חדש בשביל אמא כמוני שרגילה באותו רגע להחליט מה בא לה.
כבר כתבתי שהספונטניות שלי יושבת בפינה בשקט ממתינה?!?

חוצמזה, בתור ׳מסמסת וווטאספית׳ כבדה אני ממש ממש בהלם שההולנדים רוכבים על האופניים וביד אחת מסמסים, קוראים חדשות. מה לא. איזו
מיומנות - כל הכבוד! זאת מופרעות לשמה אבל לי בהחלט אין זכות דיבור.

יובלי הנסיך שלי שבוע הבא יהיה בן 7. לילדים יש חלומות... וליובלי יש חלום: לעלות על ׳מגדל אייפל׳. לקחנו אותו בעבר, אבל בגלל התורים הארוכים בקשנו ממנו פשוט להביט למעלה: הנה אייפל. יובלי שלי מספיק חכם ומיד הכריז: ״אמא, זה רק חצי חלום...״. אנחנו לא נעשה כאן מסיבת יומהולדת לחברים, אז אנחנו וויקאנד הבא בפריז. הזמנתי מראש כרטיסים לאייפל - ליתר בטחון. בנוסף נפתיע אותם למחרת ב״יורודיסני״. עדכונים בהמשך.

גילוי נאות אחרון: לקחתי מאמן כושר. רכשתי חבילה של עשרה מפגשים בני שעה בפארק. זה הרבה יותר זול מהארץ. למאמן שלי קוראים: ריצ׳רד והוא ממש אכזרי. לא מוותר לי למרות ההתבכיינות שלי ופירוט של כל הפציעות שלי.
הצבנו מטרות/ יעדים ואני תקווה שבמשולש הקיים של אופניים. ריצה ואימון... האוכל וכל חשקיי בנושא יהיו לפחות מאוזנים.

זהו. שבת שלום וכמובן תמונות.











יום שבת, 2 במרץ 2013

It's a Play Date Time!


השבוע שלי מתחיל להיות עמוס ל'התמלא' לו. שלב סידורי המעבר מדלדל בשלב זה, אך שלא עובדים יש 'כלמיני' סידורים חדשים ׳ברי חשיבות׳ הממלאים את יומני הקט. נכנסת יותר ברצינות לענייני הריצה ואף קבעתי לי עם מאמן ריצה כדי שלא אמצא את עצמי מנוטרלת שוב עקב פציעה. נהנית לגלות את העיר ומתלהבת מכל מכולת טורקית או לבנונית הנחשפת לפני כאילו ראיתי בפעם הראשונה בחיי 'בורגול', ואף רכשתי כרטיס מוזיאונים- לשנה. יש קטע כזה שלא עובדים במיוחד בחו"ל ---חייבים ל'ינוק קצת תרבות' וכמובן מוזיאונים. מאין משוואה לא ברורה שכולנו מכירים ונשאבים אליה. אז גם לי יש. בנוסף שאול ואני יצאנו פעם ראשונה בערב. מצאנו בייביסטיר שגם מדברת עברית. עבר בשלום אבל הבייביסיטר פוטרה בבוקר על ידי ניתאי. נמשיך לראיין. 

ועכשיו לנושא המרכזי של הפוסט: פליי דייט טיים. תקשיבו, ותקשיבו טוב: לקבוע כאן מפגש עם חבר זה כמו 'חיזור גורלי'. יש מחזר ויש מחוזר ויש את כל המרכיבים לרומן קטן ומרגש. 

הנה התיאור לפרטי פרטים: אין רשימת טלפונים של הכיתה... יש רק מיילים וזה בגלל שמירה על פרטיות.

שלב ראשון: צריך לשלוח מייל חביב לאמא ודיי לשווק את עצמי ואת ילדי האהוב והחכם. השלב השני (שהוא הקשה מכל): שלב ההמתנה שהוא מורט עצבים. חזרתי לגיל 17 זה כמו לחכות לטלפון אחרי דייט ראשון.

אני ממשיכה: האמא ענתה לי!!!! יו - הו. בשלב זה מתברר ששגיתי בשם הילד יובל קרא לו: טקה ומסתבר שקוראים לו ׳טוקאר׳ אבל האמא סלחה והבינה שאני עולה חדשה. זה עבר בשלום. המייל הבא- תיאום המפגש:  אנחנו 'ממש מתחברות' וזה כבר מאפשר לחשוף טלפון אישי וכתובת ואפילו קבענו זמן ומפגש כמובן תחת זמן מוגדר. 'הספונטניות שלי' מתכווצת ונמעכת סופית, נזקרת לפינה וממתינה בשקט שאקרא לה שוב. אני שמחה לבשר שנקבע ה מ פ ג ש הראשון. הבטחתי להיות המתורגמנית באמצע ועכשיו כל שנותר לכם זה לאחל ליובלי ולאמא שזה יעבור בשלום. שבוע טוב. ותמונות.