יום שבת, 6 ביוני 2015

יום ההולדת הכי עצוב בעולם.

6.6.2015 אוֹרִי ז"ל יום הולדת 11. 

אני אוהבת ימי הולדת. סוג של התמכרות. יש לנו טקס יומהולדת בבית לילדים.
הם כבר מכירים, מחכים, וכל שנה כולנו מתרגשים מחדש. אוהבת את התכנונים לפני, ההכנות, קניית המתנות, הכנת העוגה, לילה לפני לקשט את הבית, לנפח בלונים וכל פעם לשלב הפתעה אחרת. 

יש לנו עוד טקס יומהולדת מאד פרטי ומצומצם ובשנתיים האחרונות הילדים משתתפים ולוקחים בו חלק. יומהולדת של אוֹרִי שלנו. 6.6.2004
יום ההולדת הכי עצוב בעולם. שקט. דומם. אין רעש של צהלות שמחה ושאגות ילדים. אין התרגשות גדולה של ילד שהיה צריך להיות היום בן 11.
אלוהים... בן 11.
יום הולדת עם כאב ודמעות. סרט קורע לב שאנחנו תמיד צופים ביום הולדת ובאזכרה. סרט המפרק אותי לחתיכות קטנטנות. כל כך קטנטנות שחלקן אני אפילו לא מסוגלת לאסוף. אני זקוקה לזה. צופה בזה רק פעמיים בשנה. לא מסוגלת לצפות בסרט מעבר לזה. 


אורי מסיבת יום הולדת שנתיים בגן 



ביום הולדת של אוֹרִי, אין בקשות מיוחדות, אין מתנת יומהולדת, אין מסיבה. אין פשוט אין. זה יומהולדת אשר ה'אין' מתעלה מעל הכל ו'מוחק' ולו רק ליום את ה'יש'. ה'אין' כל כך עמוק ושחור שאתה נשאב לתוכו כל פעם מחדש, גם אם אינך רוצה. הזמן אשר אינו מרפא ורק מעצים ומגדיל. חלומות והרהורים על איך אורי שלנו המתוק היה נראה עכשיו בן 11, מה הוא היה אוהב, אילו תחביבים, איזו מתנה היתה מרגשת אותו? איך הוא היה גדל באהבה גדולה יחד עם ניתאי ויובל... האח הבכור שמעולם לא היה להם. מעולם לא הכירו והם כל כך אוהבים. מתגעגעים. אתה חלק מהם אהוב שלי. ניתאי שאל אם הוא יכול לספר בכיתה שיש לך יומהולדת השבוע. הם מבינים ולא מבינים. הם כבר יודעים עלייך כל כך הרבה. על פרח היסמין שאהבת להריח, אוסף הסביבונים הצבעוני, חוש ההומור שלך והדיבור המתוק. על השירים שאהבת, על הצורות והמספרים שלמדת... ועל כמה היית עטוף ואהוב. הם אוהבים לשמוע סיפורים עלייך. עם השנים יש רק יותר ויותר שאלות. לרובן אין לי תשובות. רק אמונות. 




יש לנו טקס פרטי, משפחתי ביומהולדת. אוֹרִי כל כך אהב את הים. הרגיש שם בבית, אהב את המים, את החול, את השקיעות, את החופשיות והקלות שהמים העניקו לו. הוא הרגיש בים חזק ומאושר, חופשי ומשוחרר ללא כאבים. נסע היום לים כולנו. אתה איתנו בלב. כל הזמן. 


אורי יום הולדת שנתיים -  עלמה ביץ' ת"א 

אוֹרִי אהוב שלי. אין לי הרבה מה לכתוב היום, כי אני כל הזמן מדברת אלייך. אני יודעת שאתה שומע ומבינה שאתה מבקש שאשחרר אותך ולכן לא מגיע לבקר אותי יותר בחלומות. מבקש שאשחרר. שאמשיך הלאה. שאתחזק. שאהיה מאושרת. המשכתי הלאה אהוב שלי, המשכנו כולנו הלאה... עם חור ענק בלב. מתהלכים עם איבר חסר. איבר ללא תחליף. ילד הוא חלק מהנשמה שלנו, מהגוף, מהמהות, נצרב בהריון, בלידה. ילד זה חלק מהשלם. אין תחליף, לא ניתן להסביר את הכאב העצום שנפער. פצע מדמם שלא מפסיק לכאוב. לעולם.
אתה חסר לנו כל כך ילד יפה שלי. לעד תהיה ילדון יפייפה וקסום בן שנתיים וקצת. ככה כולנו זוכרים אותך. 

גיסתי האהובה הדס, הכינה עבורנו לפני כמה שנים סרט מרגש על אוֹרִי. לקח להדס שנתיים להכין את הסרט בגלל הכאב והקושי העצום שהיא עצמה חוותה בתהליך.
עד היום לא שיתפנו את הסרט באורך מלא מסיבות שונות. החלטנו היום ביומהולדת של אוֹרִי לשתף את הסרט המלא כדי שתכירו קצת יותר את האור של אוֹרִי שלנו. 

הסרטון של אורי 




אוֹרִי אהוב שלי. יום הולדת שמח ומאושר שם למעלה יחד כל המלאכים והמלאכיות שטרם הספיקו כמוך. אנחנו אוהבים ומתגעגעים. תמיד. כל יום. שמור עלינו. שלח לנו את האור המיוחד והמעצים שלך. זקוקים לו. כולנו. 


אמא 








3 תגובות:

  1. וואוו..כל כל עצוב ומרגש..כתבת כלכך יפה

    השבמחק
  2. רוית היקרה - מאוד מרגש.. ניכר, שנכתב מעומק הלב והנשמה. אין נחמה, אני יודעת מכיוון אחר.., אבל בחרת/ם נכון להמשיך ולחיות, למרות הקושי וחוסר האונים.. המשיכי להיות חזקה וראויה להערכה.. אוהבת, לילך.

    השבמחק
  3. רוית היקרה, הגעתי לבלוג בגלל אמסטרדם ואז הגעתי לפוסט הזה ונשבר לי הלב.אין נחמה לאובדן ילד. אני לא יודעת מה קרה וממה אורי נפטר וזה גם לא משנה. תהיי חזקה. ליבי איתך, למרות שאיננו מכירות כלל.
    מיכל

    השבמחק