המדריך ה'לא מושלם' לרילוקיישן משפחתי

סוגרת כמעט שנתיים באמסטרדם. הפז"מ דופק. אני מרגישה וותיקה. אמנם זוהי רק תחושה ואני עדיין 'ינוקא בחיתוליו', אבל שהמזכירה בבית הספר מפנה אלי כל משפחה ישראלית חדשה שמגיעה – זה אומר משהו נכון? לא מתווכחים עם עובדות!

אז כן. לאחר מספר חודשים באמסטרדם – אני קצת מכירה. קצת יודעת. קצת ממליצה. אפילו פתחתי בלוג. יש את מי לשאול ועוד היד נטויה. החלטתי במקום כל פעם  לדבר ולדבר ולנסות לשלוף מזכרוני העייף כל מיני טיפים ישנים שעזרו לי במעבר המשפחתי להולנד, להכין מעין מדריך קצר,  אך 'לא מושלם' למעבר משפחתי. זה יכול להיות להולנד או לכל מקום אחר. המדריך אישי ומחוויותי המשפחתיות בלבד, אז בבקשה התייחסו לכך בהתאם ואשמח לשמוע אם יש לכם מה להוסיף מניסיונכם העשיר.

הנה אני מתחילה:

1.      להכין את הילדים. מדובר בסוגייה לא פשוטה. כמה התייעצתי. שאלתי. חברות. משפחה. מורות וכן גם פסיכולוגית ילדים. בהחלט סוגיה משמעותית עבור הילדים והמשפחה.

אני ממליצה לשתף את הילדים (בהתאם לגילם) בתהליך המעבר מרגע ההחלטה עד המעבר עצמו, להכין ולשתף אותם כמה שיותר, לקבל הדרכה אם צריך מאיש מקצוע. אם אפשר שהילדים יבקרו (במקרה שלנו הם היו כאן מספר פעמים, כי בעלי עבר לפנינו וזה הקל מאד על המעבר). במידה ולא ניתן לבקר פיזית, אז להראות תמונות, לספר על מקום המגורים, ביה"ס, הסביבה,השכונה, העיר, המדינה וכמובן שאם יש כבר בית אז להראות תמונות של הבית החדש. זה מפחית אי וודאות,
יוצר בטחון והם מרגישים חלק מהתהליך וכמובן גם נהנים לספר לחברים על המקום החדש.

2.      פרידה מהכיתה/ גן- חברים. עוד נקודה מאד חשובה. לעשות פרידה כמו שצריך – מסיבה בכיתה או בגן או ממספר חברים מצומצם, אם לא רוצים משהו גדול יותר. אנחנו עשינו בביה"ס מצגת קצרה על הולנד והסברנו לאיפה יובל (הוא היה אז בכיתה א') עובר והמצגת היתה מצחיקה ויובל נהנה מאד להראות לחברים את הבית החדש שלו, לספר על הולנד ועל אמסטרדם. הבאנו קצת ממתקים מהולנד והכנו גלויות ציוריות עם הפרטים של יובל ל'שמור על קשר': טלפון ומייל. גם לניתאי בגן ערכנו מסיבת פרידה וחילקנו גלויות וממתקים. הילדים קיבלו ספר עם ציורים ומכתבים וזה עד היום נמצא ליד מיטתם. זה סגר פרק חשוב לקראת התחלה חדשה ואני חושבת שזה עשה לילדים סדר עם המעבר ושזה אכן אוטוטו קורה.

3.      אריזות. מה לוקחים? סעיף זה פחות רלוונטי ל'אוגרים כפייתיים'. אנחנו החלטנו למכור את רוב חפצינו בארץ ולקנות הכל כאן. כן העברנו כלי מטבח ועוד כל מיני חפצים אישיים, צעצועי ילדים וכל מיני שטויות אשר לאט אך בטוח הצטברו ל 50 ארגזים (ללא רהיטים!!!) אז ללמוד מהטעות שלנו - הגענו לבית מסודר ומדוגם והמשלוח הגיע לאחר ארבעה חודשים- מספיק זמן כדי לשכוח בכלל מהארגזים ותכולתם – ולהבין כמה מעט אנחנו צריכים למעשה בשביל להסתדר ולחיות וכמה אנחנו אוגרים ואוגרים (במיוחד בארץ!) בכל מקרה – תמיינו. תתרמו. תחלקו. תתחדשו ותזרקו ואם אפשר לערב את הילדים בחלק של מה הם לוקחים למדינה החדשה – זה מאד מחבר אותם והם יודעים למה לצפות מבחינת החפצים שלהם.       לדעתי חשוב שהילד לא יכנס להלם אם המונופול והכדור ש'אמיר נתן לו במתנה', נשאר בארץ ואיפה הקורקינט האדום שלו? אם זה חשוב להם, אולי שווה לבדוק איתם מה הם רוצים להעביר. כמובן זה תלוי בגיל הילד ובגישת ההורים לנושא - אולי האריזות קצת יותר איטיות, אבל הם חלק מהתהליך ויש תיאום ציפיות מה יעבור איתם למדינה החדשה. היה להם גם כיף לחלק את הצעצועים הישנים או אלו שהם הסכימו להפרד- לחברים, לגן ולתרום. 

4.      בירוריישן. כאן מדובר בתהליך ארוך ומאד חשוב שתחליטו מול מי אתם מבררים מה, אם האנשים האלו דומים לכם בסגנון/ אורח חיים - כי זה משמעותי. מציעה לבדוק עם מגוון אנשים המלצות על מקום מגורים, שכונות, בתי ספר מומלצים, גנים, רופאי משפחה, ביטוח וכו'. להשתמש ב'חוכמת ההמונים ולהחליט מה הכי נכון עבורכם על פי ההמלצות. מנסיון אישי זה יכול לבלבל מאד בהתחלה, עודף מידע - הכל חדש לכן קחו את הזמן ותבדקו כמו שצריך – כי זה יעזור להמשך הדרך. רק לא לשכוח שלכל אחד יש את החוויה שלו – אז קחו כל המלצה בערבון מוגבל. יש הרבה מידע. הרבה דעות ובסופו של יום – תסננו.

5.      מגוריישן. אני חולקת את שיקוליי לגבי המגורים: היה לי ברור שאני אבלה הרבה בבית הספר בשנה הראשונה. חוץ מליווי הילדים בבית הספר, גם נהפכתי להיות 'הורה מלווה' קבוע לטיולי הכיתות של הבנים. בכל מקרה לנו היה חשוב לגור בקרבת ביה"ס (מה שאומר שבעלי צריך לנסוע מרחק יותר גדול למקום העבודה)  – אנחנו רוכבים באופניים לפעמים,

כך שהיה לנו ברור שלא מתאימה רכיבת בוקר ארוכה (בטח בחורף!) ועוד אחה"צ, מה שגם ככה זה מפחית כמה שנים טובות מחיי לחזור הביתה כל יום אחרי רכיבה עם שני בנים עם 'אובר בטחון' על הכביש. חיפשתי סביבה שקטה, המתאימה למשפחות, אבל שעדיין הכל מרכזי נוח וקרוב גם עבורי – לנו היה חשוב לגור בעיר. לכן בידקו והכינו רשימה של הדברים החשובים לכם בבחירת מקום מגורים. החלטה על מגורים בעיר באה על חשבון גודל בית (במקרה של הולנד). מציעה לבדוק על אופי השכונות, מרחק מביה"ס/ גנים, סביבה משפחתית ושקטה וכו' וגם לעשות בהמשך סיבוב עם מתווך או עם מישהו מקומי. לבדוק אילו בתי ספר וגנים ממוקמים באזור. לי זה עזר מאד ולמדתי ככה להבין איפה אני רוצה להתמקם ולחפש בצורה יעילה וממוקדת. זה הקל בחיפוש הבית האופטימלי עבורנו. ברגע שבחרנו בית ספר – היה לנו ברור איפה נגור.

6.      ביטוחים. כאן זה כמובן תלוי אם אתם עושים רילוקיישן דרך חברה או עוברים עצמאית – מציעה לבדוק היטב איך אתם מכוסים, ממתי אתם מכוסים – עד שהויזה נכנסת לתוקף יש כל מיני חוקים ולפעמים בתקופת התפר הזאת 'חס וחלילה', אבל דברים קורים (לי היתה תאונת אופניים למשל שלושה ימים אחרי מעבר?!) ואז מגלים שאופס – אין לנו כיסוי מלא. חשוב לבדוק. זה ביוקרטיה ואנחנו בדרך כלל נמנעים מלקרוא את האותיות הקטנות – מציעה לכם לעבור על הכל לפני בצורה מסודרת. זה חוסך הרבה כסף בהמשך.

7.      סגירת חשבונות בארץ. עם כל ספקי השירות שיש בארץ, ספק כבלים, ספק טלפון, ספק פלאפון, ביטוחים שונים, ספק שירות ספק של ספק ותת ספק- כאן מציעה לכם לקחת מחברת מסודרת ורשימה של כל הדברים/ תוכניות/ שירותים שאתם מעוניינים לסגור. לתעד. לצלם. פקסים. מיילים – כי הפלא ופלא לפתע מגלים לאחר כמעט שנתיים שלא דיברתם עם התת של הספק של הכבל של הטלפון – ואתם עדיין משלמים כל חודש ואז לכו תוכיחו שדיברתם עם דליה והכל מוקלט. בתור בחורה מסודרת עם מחברת – עדיין הופתעתי  לגלות שלא ניתקתי איזה שירותון זניח...כמובן להסדיר הכל בביטוח לאומי/ קופות חולים – יש כל מיני מסלולים.

8.      ביקור הכנה. אם אפשרי כמובן- לעשות לפני ביקור הכנה מסודר. להכין את הבית/ הדירה במידת האפשר כדי שברגע שהילדים ינחתו הם ירגישו קצת בבית בכל זאת. לנו זה עשה המון שקט בראש שכל הסידור נעשה בשלט רחוק ונחתנו לבית מדוגם. הילדים התרגשו מהחדר החדש- הכל היה מסודר וזה עשה תחושה של בית איך שנחתנו כך שיכולנו להתרגש יחד מהביקור בבית ספר יום למחרת ולא להתעסק בסידור הדירה.

9.      ללמוד שפה לפני- כן או לא. כאן זה נורא תלוי כמה זמן מראש אתם יודעים על הנסיעה ובני כמה הילדים. הבנים שלנו הולכים לבית ספר בינלאומי והלימודים הם באנגלית לא בהולנדית. כן לקחנו לגדול כמה שיעורים פרטיים בהולנדית לפני שידענו לאיזה בית ספר נלך. לגבי אנגלית התייעצתי עם מספר מורות לאנגלית וכולן אמרו לי ששלושה - ארבעה חודשים לפני מעבר, אין טעם בלימוד אנגלית ובגיל של ילדיי שעברנו הם היו בני 4.5 ו 6.5 הם יקלטו את השפה מהר וזה לא יהיה אפקטיבי ללמוד לפני. המורות צדקו (-:

10. סבלנות. בהמשך לסעיף הקודם- אני שוב ושוב מנפצת את המיתוס שילדים רוכשים שפה תוך שלושה חודשים. זה לוקח הרבה יותר זמן וגם אם מבינים הם עדיין לא מרגישים בנוח לדבר. זה מגיע. תתמכו בהם. תעזרו להם. לא ללחוץ. לא להלחיץ. לסייע להם בבית או עם מורה פרטית, סרטים בשפה החדשה, חברים וכו'. זה לפתע מגיע ומתפרץ וזה מדהים.

11. חברים. נפלאות הפייסבוק וחבריו העליזים. על ההתחלה חיברו אותי לכל מיני אנשים מקסימים אשר גרים באמסטרדם. מה שעזר לי רבות לתהליך המעבר וההסתגלות.
לגבי הילדים זה גם חיבר אותם לכמה חברים דוברי עברית ובהמשך מודה שזה היה לא פשוט, אבל צריך להשקיע ביצירת מפגשים חברתיים. בכל מקרה בבית ספר הבינלאומי זה מאד מקובל שהכל במיילים. הכל מראש. לעיתים שבועיים מראש. צריך להתגמש בשביל הילדים- להתחבר עם ההורים- אמהות- וכן להשקיע בזה. זה חשוב, זה מאד עזר לילדיי  שתיאמתי כל מיני מפגשים, או סיננתי עבורם את אלו שלא רצו. זה סלל עבורם וגם עבורי דרך קלה יותר בהמשך הדרך. מהבחינה המשפחתית הכרנו כאן משפחות מקסימות ויש את הצד הישראלי שזכינו להכיר דרך בית הספר של 'קהילה עברית' וה'צופים' – לחגוג חגים ביחד וקצת להתחבר לתרבות הישראלית.

12. בייביסיטר. אולי עבור חלקכם מדובר בסעיף שולי...אבל זה ממש לא. רילוקיישן. אתם לבד ללא מעגל התמיכה, משפחה, חברים קרובים. בדרך כלל אחד מבני הזוג כבר שקוע בעבודה או נוסע הרבה ואתם לבד. חשוב למצוא בייביסיטר אמינה לגיבוי, לעזרה, לשאוף אוויר. לא פשוט למצוא מישהי טובה שגם הילדים מתחברים אליה – במיוחד בזמן הסתגלות שקשה להם גם כך. חשוב לבדוק, לברר וכמה שיותר מהר להכניס אותה למעגל העזרה – כמובן אם זה מתאפשר עבורכם כלכלית. אני מודה שחטאתי בסעיף זה ולקח לי זמן למצוא – אבל עכשיו אני מרושתת.

13. רופא משפחה - שלא נצטרך באמת שלא. המערכת בכל מקרה בהולנד, עובדת אחרת. הכל מרוכז דרך רופא המשפחה ולא ניתן להגיע לרופא מומחה לבד. יש סיפורים מפה ועד ישראל על רופא משפחה טוב, רע, קשוח, לא נותן הפניות, מתעלל ומה לא. כאן חשוב שתבדקו היטב ותקבלו חוות דעות ממספר משפחות – כי אכן זאת לא אגדה וישנם רופאי משפחה אשר מאד מקשים. אנחנו נפלנו על רופא מקסים ולא זכינו לבעיות מולו – אבל מציעה לבדוק ולברר לפני שנרשמים כי הרבה רופאי משפחה טובים מלאים עד אפס מקום לפציינטים חדשים. ושוב רק בריאות.

14. בגדים. אנחנו עברנו להולנד בחודש פברואר (גם סוג של טעות כי קיבלנו הלם חורף!). מרוב לחץ לקראת החורף האירופאי והעובדה שאני עומדת להפוך  ל'קרחון' בקרוב – ערכתי קניות 'רציניות' של ציוד חורף בארץ הקודש. סוג של טעות ממספר סיבות:

                                I.            הבגדים בארץ לא מתאימים לחורף האירופאי

                              II.            המחירים אלוהים ישמור...

                            III.            כמות הגטקס והגופיות הטרמיות שרכשתי לילדים- לא אנושית ולמען האמת הם לבשו את זה בדיוק פעמיים וחצי

                            IV.            עדיף להצטייד בארץ היעד

                              V.            לאחר חורף אחד הגוף מסתגל לטמפרטורה- זה לא אומר שצריך לקפוא במהלך החורף הראשון,  אבל ציוד מרכזי כמו: מעיל, מגפיים, הלבשה תחותונה טרמית- תחכו לארץ היעד כי מדובר בציוד אחר – אשר בהחלט מתאים לחורף האירופאי וגם משאיר לכם כמה מזומנים בכיס.  

15. מוצרים ישראלים. הסעיף הזה רלוונטי רק למי שבאמת מכור וזקוק למוצרים מסויימים שאין להשיג בארץ היעד ואפשר לברר זאת מראש. נכון שאפשר להשיג היום כמעט הכל, אבל המחירים של המוצרים הישראלים למשל בהולנד- מופקעים בעיני. מי שזקוק לטחינה מסויימת ('הר- ברכה'?!), פקאנים מסוכרים?! (לא מצאתי), אבקת סודה (לא מצאתי!), נס קפה של 'עלית', סילאן, שקדי מרק, שוקולד שחר, שמפו לכינים, 'טעמי' וכו'. אפשר להשיג חלק מהמוצרים וחלק כדאי פשוט להביא כמות מהארץ. זה אולי לא מקל על הרילוקיישן, אבל הופך אותו טעים וביתי יותר.

מקווה שתרמתי קצת ואשמח לשמוע מניסונכם האישי. עד לפעם הבאה - מעבר קל ובטוח.

שייט בחיטהורן 

 

החלקה על ה קרח - מוזאומפליין