אמסטרדם - פריז.

מזמן לא כתבתי ופרקתי, הנה קצת ממה שעבר עלינו בשבוע האחרון. סיפרתי כבר שלילדים לא קל בבית ספר וזאת התחלה מאד מאתגרת עבורם. יובלי יותר מסתגל, למרות שעדיין לא קל לו, אבל התחיל להתחבר עם כמה ילדים.
ניתוש עובר תקופה ממש קשה. אני בקשר יומיומי עם המנהלת, והוא ממש מתמרד ללמוד אנגלית וגם חברתית לא קל לו. הם מנסים כל מיני שיטות, אבל אני מכירה את ניתוש, ברגע שהוא יחליט ויבחר הוא יכנס לזה כמו מלך. בנתיים הוא ממש לא אוהב את הרעיון של בית ספר ועוד באנגלית. בנתיים, אני מנסה לעשות להם כמה שיותר כיף אחרי בית הספר.

נסענו לכבוד היומהולדת של יובלי לפריז:
יום ראשון אייפל, שני- יורודיסני ושלישי שוטטות במקומות האהובים עלינו: מונמרטר, לוקסמבורג והרובע הלטיני והנה כמה הגיגים לסיכום:
- פריז לגמרי מתאימה גם לילדים.
- שירות: אין מה לעשות ׳מודעות השירות׳ של הצרפתים: הייתה ועודנה מ ז ע ז עת. שיק או לא-תלמדו לחייך ונכון שאתם מהממים בהכל, אבל למה אתם זועפים?!? וסליחה אם קצת הכללתי.
- יורודיסני- מקסים. מרגש. מטחנה של כסף מטורפת, תורים אינסופיים, אבל הילדים כל כך נהנו. שווה כל רגע וכל יורו (-;
- אוכל, קדימה אוכל. אין על האוכל הצרפתי. החנויות. בתי קפה. קוראסון חם בבוקר. פשוט עושה לי את זה כל פעם מחדש.
- אנגלית- לא הגיע הזמן שתלמדו כבר אנגלית? ׳גוד בלס יו׳ אבל צרפתית לא תהפך לשפה בינלאומית. תשחררו...

מתחיל קצת להתחמם כאן ואני כבר מצפה לאביב ולשמש... אומרים שהעיר נראית ומתנהלת אחרת שיש שמש. טרם התייאשתי. ממתינה בסבלנות.

וסתם קוריוז הזוי- קבלנו מייל נזיפה מבית הספר כי מסתבר שאם אתה רוצה שהילד שלך ייעדר מבית הספר, צריך להגיש בקשה מסודרת ולחכות לתשובה. הורגים אותי לאט ובטוח עם התכנון לטווח ארוך. (יש להגיש את הבקשה 8 שבועות מראש!!!)

זהו לעכשיו. ממתינים לטיסה בחזרה לאמסטרדם.
וכמובן תמונות.

אימון אישי.

אז מה עברנו השבוע?

התאמנתי ביצירת ׳פליי-דייט׳ עם האמהות. אני משתפרת. זורמת במצב החדש ומקבלת בשתיקה את העובדה שלקבוע עוד שבועיים - זה בסדר. לא אשנה אותם, זה כל כך מושרש וחייבת לציין שמזל שנרשמנו לבית ספר בינלאומי- לא כולם ככה.
מה לא עושים בשביל שהילדים יהיו מאושרים? זה בהחלט חדש בשביל אמא כמוני שרגילה באותו רגע להחליט מה בא לה.
כבר כתבתי שהספונטניות שלי יושבת בפינה בשקט ממתינה?!?

חוצמזה, בתור ׳מסמסת וווטאספית׳ כבדה אני ממש ממש בהלם שההולנדים רוכבים על האופניים וביד אחת מסמסים, קוראים חדשות. מה לא. איזו
מיומנות - כל הכבוד! זאת מופרעות לשמה אבל לי בהחלט אין זכות דיבור.

יובלי הנסיך שלי שבוע הבא יהיה בן 7. לילדים יש חלומות... וליובלי יש חלום: לעלות על ׳מגדל אייפל׳. לקחנו אותו בעבר, אבל בגלל התורים הארוכים בקשנו ממנו פשוט להביט למעלה: הנה אייפל. יובלי שלי מספיק חכם ומיד הכריז: ״אמא, זה רק חצי חלום...״. אנחנו לא נעשה כאן מסיבת יומהולדת לחברים, אז אנחנו וויקאנד הבא בפריז. הזמנתי מראש כרטיסים לאייפל - ליתר בטחון. בנוסף נפתיע אותם למחרת ב״יורודיסני״. עדכונים בהמשך.

גילוי נאות אחרון: לקחתי מאמן כושר. רכשתי חבילה של עשרה מפגשים בני שעה בפארק. זה הרבה יותר זול מהארץ. למאמן שלי קוראים: ריצ׳רד והוא ממש אכזרי. לא מוותר לי למרות ההתבכיינות שלי ופירוט של כל הפציעות שלי.
הצבנו מטרות/ יעדים ואני תקווה שבמשולש הקיים של אופניים. ריצה ואימון... האוכל וכל חשקיי בנושא יהיו לפחות מאוזנים.

זהו. שבת שלום וכמובן תמונות.