שחקן נשמה

 אני שחקן נשמה. 

לעיתים שחקני נשמה נמצאים בחזית ולעיתים יושבים בשקט בפינה. מתבוננים. סובלים. מעכלים ובנתיים מלטשים את הנשמה. 

אזכרה לאורי - 9 שנים בלעדייך.

והנה אני אוספת את עצמי ועושה מעבר חד ובלתי אנושי מהחיים המלאים, הזורמים, השוקקים, אשר כל הזמן קורה משהו חדש ----- ועוברת למוות. לשכול. לשממה. למקום הלא ברור והאפל שכל כך הרבה תיאוריות, דתות ואנשים מנסים להסביר ולגעת. יכולה רק לשתף מניסיון אישי שזה לא עוזר ומפחית את הכאב, גם אם אני מאמינה שאורי במקום אחר. טוב יותר. ואני מאמינה.  

תובנות לבנות.

חזרנו משבועיים מרתקים באזור ה'אלפים הברניים' במרכז שוויץ. כאשר שוהים הרבה זמן גבוה גבוה, מלבד הנופים המשכרים אשר עוטפים אותך מכל עבר והלבן הנצחי המסנוור, מרגישים ומסניפים אוויר נקי, צח וטהור. קצת התפייטתי, אבל באמת הטבע אילץ אותי לעצור ולהיות בשקט, 'לא להפריע' ולהתבונן פנימה. אפשר גם להאשים את 'דלילות האוויר' בגובה הזה, לכן קחו בבקשה בערבון מוגבל את שלל ה'תובנות הלבנות' שהחלטתי לרשום לקראת שנת 2014:

• אוממממממ. נשימות. עברנו שנה בהחלט מאתגרת ואני עדיין מרגישה מאותגרת, בעיצומו של המסע. מזכירה לעצמי להתמקד בטוב שחווינו, לתחם את הקשיים וללמוד מהם.

       בוטום ליין: מודה על ההזדמנות הנפלאה שקיבלנו: לחוות, להתפתח וללמוד.(להתלונן זה בזבוז           אנרגיה- והכי נורא זה ממכר!!!).  

• החיים הם מעבר אחד גדול. ישנן הרבה עצירות, מקומות נפלאים לעבור, גם מקומות חשוכים, עליות ירידות, מהמורות ולא מעט 'פיצוציות' בדרך. מזכירה לעצמי שהמעבר הזה דינמי, כל הזמן בתנועתיות, גם אם זה מרגיש תקוע זה זמני. וזה בדוק!  
• להתמקד במשפחה - זה מקור הכוח. (וזאת לא תובנה חדשה...) 
• לא הכל דטרמיניסטי. תכל'ס אין לנו באמת שליטה על כלום. ככל שננסה לשלוט יותר על כל פרט ופרט אנחנו רק מותשים ונחלשים. תחושת השחרור נפלאה - רק צריכה להתאמן בה יותר. 
• לעשות רק מה שאני אוהבת. לא להתפשר בגלל שאין ברירה, תמיד יש ברירה ובחירה. השאלה איך אני בוחרת להתמודד עם המצב. 
• לזכור ש'ציפיות' שייכות לכלי מיטה ולהפסיק לצפות מאחרים. אם אני עדיין מתאכזבת להסתכל פנימה ולהתבונן. 
• לא לפחד משינויים
• להמשיך לטייל ברחבי אירופה כל עוד אנחנו גרים כאן 
• ל'הרוג' את תחושת ה'לא נעים' לי. להגיד 'כן' אוטומטית לפעמים זה יותר גרוע מלהגיד 'לא'. 
• לסלוח לעצמי ולאחרים 
• יש לי באמת זמן להכל -  אם אני באמת רוצה את זה.
• לצחוק יותר - זה בהחלט מרפא הכל (גם לבכות...) 
• להגשים חלומות... גם אם החלומות נראים רחוקים. זה אפשרי או לפחות אני יודעת שניסיתי. חלום ראשון נרקם לו ומתחיל להתגלגל החוצה - מבטיחה לספר על כך בקרוב. 
• גם אם אני נורא נורא רוצה משהו, ממוקדת בו, מנסה לעשות הכל על מנת שזה יקרה ... קיים סיכוי שזה פשוט לא יקרה. זה נשמע פשוט וקל לביצוע, זה לא פשוט בכלל! תחושת ה'מגיע לי' מזמן נכחדה, אבל אני לא מפסיקה להאמין ולשמור על אופטימיות. נשמע קצת עמום אני יודעת. יש בכל זאת כמה דברים שאני בוחרת להשאיר מחוץ לסייבר. 
• להפסיק לפעול מתוך אגו - 'איטס קילינג מי'! 
• להיות בנתינה - זה ממלא מצברים 
• ככל שאני מדוייקת יותר עם עצמי והסביבה - יש לי פחות כאבי בטן. 

את הגלויה הזאת מצאתי בחנות עיצוב מקסימה בלוצרן, ותליתי אותה בבית על המקרר.   
מבחינתי, הטקסט ממצה את ה'אני מאמין' שלי בחיים.  

מקדישה לכם בהרבה אהבה טראק המעלה אצלי את מפלס האנרגייה בגוף (במיוחד בזמן ריצה) 

                                       Klingande - Jubel

פוסט חושפני: זה לא אני זה ה"אור שבי".

אתם מכירים את התחושה שבא לכם שינוי? בעבודה, בחיים, מקום מגורים..."אוברול"?!
אני לא מתכוונת לכתוב פוסט רוחני ומתפלסף מדיי, אבל בהחלט חושפת את המחשבות שרצות בתאי המוח הקפואים שלי. (***קפואים מהקור***). 

אתם מכירים את התחושה שמיצינו ואנחנו רוצים להרגיש יותר סיפוק בעשייה? יותר הגשמה? יותר הנאה? פשוט יותר?! 

אתם מכירים את התחושה שהכל פתוח לפניכם, אבל למעשה סגור חזק בתוספת 'סגירת ואקום'? מכירים את זה שאומרים לכם שאתם "גיפטד" ולמה אתם לא עושים עם זה כך או כך? וזה הייעוד ואולי גם זה,
ואתם מרגישים "גיפטד" רק במחשבות היצירתיות שמנפחות את המוח?

מכירים את התחושה המגיעה בדרך כלל לקראת גיל מסויים ואז מתחילות להשתרבב מילים כמו: משמעות, חיים, סיפוק, שינוי ואושר?! אז אני לא יודעת מה אתכם... אני חווה את התחושה הזאת כבר דיי הרבה זמן. לפעמים היא מתעצמת ולפעמים היא שקטה, רגועה וחבויה. ברור ששינוי מקום מגורים במקרה שלי הינו רק טריגר לתחושות הללו ואז התחיל החיפוש האינסופי ש'בא לי שינוי'... אבל. ואז ה׳אבל׳ הופך לרבים עם כל מיני סיבות, פחדים, היסוסים וניסויים. 

מתוודה: הגעתי לשלב הזה בחיי ובבקשה לא לצקצק בשפתיים - "נו טוב... יש לך זמן פנוי לחפש את עצמך באמסטרדם". אני ו׳זמן פנוי׳ לא 'בסט פרנדז'. קשה לי עם זמן פנוי, כי אני אוהבת להיות בעשייה מעניינת. מאתגרת. מספקת. יש לי יותר מדיי אנרגיות בגוף לפרק. כזו אני. אז לקראת החורף שכבר עטף אותנו החלטתי להכנס לשלב החיפוש הרציני: 

- חיפשתי קורסים להעשרה בתחומים המעניינים אותי ובאופן מפתיע... אין אותם באנגלית. מבאס ואף מפתיע. טרם התייאשתי. 

- התחלתי לחפש עבודה. זה בהחלט מאתגר שאתה נטול קשרים בתעשייה ולמעשה מתחיל מההתחלה ובנוסף לא ממש נעולה על מה אני רוצה להמשיך מבחינת קריירה, וגם יש לי חסרון שאני לא מדברת הולנדית. אבל נפלאות הלינקדאין - לאט לאט נכנסת ומתחברת, טווה לי קשרים.
"מחוברים- אמסטרדם" - זה אני. 

בנוסף אני מהרהרת: מה מרעיד לי את הפופיק? מה מסב לי הנאה ואושר או סיפוק?
מה באמת באמת אני רוצה? 
אין לי ממש תשובות או בעצם יש לי ואין לי מושג איך לתרגם אותם לעשייה או קריירה.

אז בגלל שאני בנאדם אופטימי מטבעי החלטתי לנצל את אווירת החגים ופשוט לכתוב את החלומות. רעיונות. מה אני הכי אוהבת לעשות. מה מרגש אותי ולנסות משם לזקק ולמקד את החיפוש. אז אני לא מתכוונת לחשוף ה כ ל בפוסט. חכו לפוסט הבא... מקווה שעד אז יהיה לי כבר מה לעדכן. 

חג שמח לכולנו! 

THOUGHTS

פוסט קצרצר.

אתם מכירים את זה שאתם עסוקים. מאד מאד עסוקים ויש כל מיני דברים מעניינים המגיעים אליכם ואתם לא מספיקים לקרוא. בטוח מוכר. אז אתם פותחים תיקייה קטנה ומנתבים לשם כלמיני מיילים/ כתבות שכאשר יהיה לכם זמן תקראו. תעיינו. וווטאבר. אז מגיע הזמן שיש לכם זמן, אבל משום מה התיקייה הזאת לא מעניינת כבר או שפשוט שיש זמן יש פחות זמן. הזמן מקבל משמעות אחרת. מסטיקית נמרחת. הכל נכנס לקצב אחר ואז אין זמן לתיקיית ׳יש זמן׳ והיא פשוט נמחקת, נשכחת. כמה פשוט. כמה ארעי.