כבר כמה חודשים מהדהד בראשי נושא הפוסט הבא בבלוג: 'תלאות השיפוצים'- ואפילו כותרת מכובדת:'חלם זה פה' (פה=הולנד). בטוחה שרבים מכם מותחים גבה בתמיהה. הולנד? חלם? אז כן. כן. כישראלי הרגיל לישראליות לטוב ולרע אינך מופתע אם יש בלאגן בשיפוצים, ספקים, לוחות זמנים וכספים. איטס פארט אוף דה דיל אוף ליבינג אין יזרעאל רייט?
עוד כשהייתי קטנה הייתי מתבוננת באנשים ו'רואה' את הצבעים שלהם. צבעוניים, אדום, ורוד, צהוב, כחול כהה ועוד שלל צבעים.
זה נשמע מוזר אני יודעת (ולא לקחתי סמים קשים בחיי!!!), אבל אם תעצרו רגע ותביטו באנשים סביבכם, תוכלו לראות את הצבע של כל אחד ואחד. יושבים בחדר. אנשים נכנסים, בדיוק כפי שחשים את האנרגיה של אנשים: חזקה, כבויה, שמחה, מוארת, מאושרת, מלנכולית, אפשר גם ל'ראות' את הצבע של כל אחד. בגלל שתמיד אהבתי לעוף על כנפי הדימיון, פיתחתי תיאוריה בשם: 'תיאורית הצבעים': שישנם אנשים 'צבעוניים' וישנם אנשים בעלי צבע אחד חזק, דומיננטי המאפיין אותם: כחול, אדום, אפור וכו'. אני לא רוצה להגיד 'חדגוני' כי זה לוקח את זה למקום השבלוני, אבל זה ממש ממש לא כך.
