בסוף כולם חוזרים

כבר כמה חודשים מהדהד בראשי נושא הפוסט הבא בבלוג: 'תלאות השיפוצים'- ואפילו כותרת מכובדת:'חלם זה פה' (פה=הולנד). בטוחה שרבים מכם מותחים גבה בתמיהה. הולנד? חלם? אז כן. כן. כישראלי הרגיל לישראליות לטוב ולרע אינך מופתע אם יש בלאגן בשיפוצים, ספקים, לוחות זמנים וכספים. איטס פארט אוף דה דיל אוף ליבינג אין יזרעאל רייט? 

חמישים גוונים של כחול.

חשפתי בגדול את חגיגות ה 40 שלי. חייבת לסכם אותן בכמה מילים. 
בגלל שמתוכנן עוד קינוח קטן אחרון אז נקרא לזה 'סיכום מחצית' או יותר נכון: 40 זה ה 20 החדש שנמצאים ב'ארובה' בקריביים. 

כן. כן. לפני שהחלו החגיגות הכרזתי רשמית שאני שרויה ב'משבר ה 40' לא יודעת אם זה בגלל 
שאני מושפעת, אבל בהחלט הרגשתי שאני בסוג של 'משברון ביניים'. החגיגות התחילו עם המשפחה 
בן זוגי והילדים פינקו אותי וחגגנו לבד ועם חברים קרובים. היה כיף ומאד מרגש. 

ההתרגשות החלה שהתחלתי לארוז ל'ארובה' יעד קסום בדרום הקריביים קרוב לוונצואלה, שם השמש זורחת והשמיים כחולים באופן תמידי. הם כחול- טורקיז ועוד חמישים גוונים של כחול , חול לבן- לבן והשוס: אלכוהול חופשי. הסלוגן של האי: 'one happy island' משפט אחד הממצה את כל מה שהאי מציע.  

ארזנו מזוודה עם הרבה בגדי קיץ, בגד ים, משקפי שמש וקרם הגנה (אני הייתי בצבע של החול הלבן). 
הוריי המהממים הגיעו במיוחד מישראל לשמור על הזאטוטים - נפרדנו זאת הפעם הראשונה
לשמונה ימים!!! לא פשוט, אבל חלף בשלום (לא נרשם שום משבר בצד הילדים).
עלינו על הטיסה ונחתנו באי הקסום הזה. 

שהינו במלון שה'כל כלול' אשר בדר"כ מרתיע אותי, זה לעיתים מעיד על אוכל פחות טוב וגם אלכוהול לא ממש איכותי. אז כאן זה לא עובד ככה: אלכוהול משובח חופשי כל היום (מ 10:00 בבוקר...ועוד בר מצוייד בחדר), אוכל ממש איכותי- כה איכותי כשמצאנו את עצמנו נגררים לאכול (בלית ברירה!) שלוש פעמים ביום.

לאחר יומיים כשהבנו שאנחנו צריכים להשאר עם בגדי ים, ניסינו לצמצם את כמות הביקורים או כמות העמסת הצלחות - מודה שללא הצלחה רבה. 'אם שותים- אוכלים לא?' אחרת אתה ממש מטושטש - אולי זה לא מדוייק, אבל זה משפט שעבד יפה בחופשה. 

החופשה כללה: ה ר ב ה אלכוהול. כל טיול או שייט כולל שתייה חופשית - ועוד מדגישים שהדגים נראים צבעוניים יותר אחרי ששותים (עלי זה בהחלט השפיע). היינו מוקפים בהרבה אמריקאים כבדי משקל - מה שכן קצת השפיע על הארוחות ודירבן אותי לרוץ עם האנגאובר על החוף בבוקר כמעט כל יום.
יציאות כל ערב - לשתות, לרקוד או לקשקש עם זרים שתויים כמונו. כולם מחייכים כל הזמן מה שגורם לך למתוח באופן תמידי את זוויות הפה - וזה גם עושה טוב לעור הפנים. רוב הנופשים פשוט מטגנים את עצמם בשעות היום ומדיי פעם נגררים באיטיות לאחד הברים למלא שוב את הכוס או הכד במקרה של האמריקאים - הכל אצלם אקסטרא אקסטרא לארג': 'קוסקו לייק' למי שמכיר. 

בקיצור: בזכות בן זוגי היקר והוריי הגשמתי חלום - לשרוץ בקריביים 'בטן-גב-צד' בגיל 40 וחזרתי הביתה מחוייכת עם ארבעים גוונים של אדום. אני מבטיחה לשתף בקינוח האחרון - אחרון של חגיגות ה 40 ולהתפנות לתכנן את השנה הקרובה. 

קצת תמונות למי שפספס: 

׳מייד אין יזראל׳

שלום הולנד. שלום ישראל. חזרתי מהביקור האחרון ׳הלומת קרב׳ מכל מיני סיבות ונתחיל בזה שהביקור היה משובח. שטוף שמש. עמוס, אך לא מדיי. קצר, אבל מספק. פיספסתי כמה אנשים יקרים כמו בכל ביקור. הים לא איכזב. השקיעות חיממו לי את הלב. הגעגועים והבלבול רק הלכו וגברו.
אני 'חצויה'. חד משמעי. 

אז הנה הנוסחה שלי ל׳מייד אין יזראל׳ טרי טרי מהביקור האחרון: 

- מוניות. רק בישראל נהגי המוניות תחת ׳רגשי׳ תמידי ויחפרו לך כל הדרך על ׳אלוהים יודע מה׳.

בתור חובבת תקשורת ידועה, אני מוצאת את עצמי חסרת מילים כל פעם מחדש. נכנסת ל'מוד מדיטטיבי' עד יעבור זעם. אם רק אני מנסה לשאול בעדינות למה הוא מסתובב שעה סביב אותו רחוב במקום לחתוך מכאן שמאלה, אני ישר מקבלת את הנאום: 'כמה אנחנו מסכנים וכמה אנחנו לא 'דופקים את המונה'...מספיק'. לאחר בילוי מרוכז במוניות יש לי מסקנה אחת: תאהבו את עצמכם ואת הנוסעים -  העולם יראה אחרת. מבטיחה. (סורי על ההכללה יש גם נהגים מקסימים, אבל פחות בת"א). 

- רומנטיקה חינם. השקיעות הכי יפות בעולם עם הצבעים הכי יפים בעולם. עם החופים הכי יפים בעולם. 'מייד אין יזראל'. חותמת. כמכורה לשקיעות אפילו תיעדתי: 

- שוק מחנה יהודה: כחובבת שווקים אני חושבת שיש משהו מיוחד, ססגוני, קולני, פלצני ועממי בשוק הזה. הוא מגרה את כל חושיי. מרסק את עקרונותיי לגבי מזון בריא ומרוקן את כיסיי.
אני תמיד רוצה לאכול שם הכל. להבלע בתוך הבורקס, להתבולל עם הממולאים, לגלגל קובה ב'מורדוך' ולסיים את הסבוטז' יחד עם כנאפה צבעונית. מה שכן זה אחד השווקים היקרים אם לא ה.... למה?!? 

- רוגע. רגע. רוגע. לא רוצה לעצבן אף אחד, אבל למה כולם בסטרס? פוסט סטרס? או לקראת קריסה? אולי קצת נדבקתי ברוגע האירופאי?! זה לא שאני בנאדם רגוע פתאום, אני ממש לא! אני מתבוננת עם הרבה חמלה על אנשים המקללים אותי כי שנייה אחת היססתי לי ברמזור... או על אחרים המתפלאים שנתתי להם לעבור לפני או שסתם חייכתי. זה משהו באוויר הים תיכוני הגורם לנו להיות תזזיתיים יותר להבדיל מהאוויר האירופאי הקריר הגורם לנו להיות דובים איטיים ונחמדים. #זאתהתיאוריהשלי. 

- שירות. אולי זה נדמה לי, אבל אני מצהירה קבל עם ו'העדה האינטרנטית' שרמת השירות והאדיבות בארץ עלתה פלאים או ששהיתי יותר מדיי באזורים של תיירים. אנחנו חביבים יותר. אדיבים יותר ושירותיים יותר... או שבאמת התייחסו אלי כאל תיירת?! לא. אין מצב. משהו בציניות הישראלית התמתן לדעתי או לפחות זה מה שהרגשתי. בטוחה שבשלב זה כמה מצקצקים בלשונם. וואטאבר. 

- מחלקת דרכונים: למה כולם רוצים ומדברים על דרכון פולני. ספרדי. גרמני. מה הקטע עם הדרכון? פליז שמישהו יסביר לי. גיבוי? אופציה? השרדות? מה? 

- כפיים. מחיאת הכפיים בנחיתה בארץ. איטס סו מייד אין יזראל וטרם חלף מהעולם. מרגיש בית. 

- פורים. לקנות תחפושת במבצע מיוחד, במחיר מיוחד ה'כל כ"כ מיוחד' רק למה היא מתפרקת אחרי שימוש ראשון?! איטס סו מייד אין צ׳יינה. 

- אוזני המן.  למה לקחת עוגייה פורימית חביבה ולהתחיל לפלצן אותה עם מילויים מלוחים ומתוקים חדשים. מי צריך בטטה וכרישה באוזן המן?! תניחו לעוגייה ולקלאסיקה, לא כל דבר צריך להפוך ל'פיוז'ן'. 

- שופינג. סיילים לא סיילים. כחובבת שופיניג במיוחד בביקוריי בישראל הכל יקר כ״כ יקר והסיילים רק מקצינים כמה המחירים מופקעים. איטס אה שיים. 

- קפה. קפה הפוך קטן 18 ש"ח??!! #מהנסגראתכם

- התנצלות. מתנצלת לכל מי שחפרתי לו על שקשוקה. סלט ערבי קצוץ וטחינה. פלאפל. חומוס ושות'. יש משהו מרגיע במאכלים הישראלים שלנו שפשוט נורא בא לך לאכול אחרי ששוהים בחו"ל. חברותיי היקרות: סורי שניסיתי לגרור אתכן (ללא הצלחה) לנגב חומוס או להתפעל משקשוקה וסלט...תאשימו את המרחק והמטבח ההולנדי הדל. חזרתי עם חסך עצבני. 

כן אסכם ואוסיף שחזרנו לאמסטרדם יחד עם השמש. אין חורף. אביב מטורף. שמש. שמיים כחולים. אנשים מחייכים. אין תלונות. הכל נראה יפה ואופטימי יותר שהשמש זורחת. (ושוקעת בצבעים...) 
ואסיים בתמונה עם תחזית המהמממת לשבוע הקרוב. אמסטרדם בהחלט יפה יותר בשמש.