חוגגת לי באמסטרדם - עצמאות 70

אני נסחפת מרחוק. 

חוגגת בכחול לבן מאמסטרדם. 

עצמאות 2018 המדינה שלנו בת 70 ויש לה כל כך הרבה סיבות לחגוג או להשאר בבית מבואסת...  

לפתע נשמעה דפיקה בדלת

שש בבוקר. דפיקה בדלת. צלצול רועם באינטרקום.  

בן זוגי נטש אותנו לשבוע לטובת ׳גשר הזהב׳, כך שנותרתי בבית עם שני נסיכים קשוחים למראה, אך עדיין זאטוטים בגיל ה׳נמרח׳. 

הצלצול ממשיך, לא מרפה. אני שואלת: "מי זה?"
אני שומעת ברקע בחור צעיר השואל באנגלית עילגת: ״אתם יהודים?״. ליבי פועם בקצב של ׳קבלת דוח על מהירות מופרזת׳. אני מנסה לאמץ את המבטא הכי טוב שלי באנגלית: ״מה? לא הבנתי״.
הוא שוב שואל:״ אתם יהודים?״. אני ישר נכנסת לסרטים. בטח זה מישהו המחפש יהודים באמסטרדם,
אלו בטח מחבלים. הראש שלי זורק פנימה את כל ידיעות הזוועה האחרונות שאני יונקת מהעיתונות בארץ וגם בעולם. 
אני מהססת ולא עונה ואז מבינה שהמזוזה הצבעונית שלי צועקת בקולי קולות - ועונה במקומי על השאלה ההזויה. אני עונה:"מה אתה מחפש?"
הבחור החצוף ממשיך באנגלית - עברית עילגת: ״הלכתי לאיבוד ואני מחפש את בית הכנסת הקרוב״. 

אני מנסה להתעשת ולא לחטוף חום מהחוצפה להטריד אותי מוקדם בבוקר (עוד לפני הקפה) כאילו מדובר במקרה חירום. אני עונה שזה בהמשך הרחוב וסוגרת את האינטרקום. אני מתנשפת קלות ועדיין מנסה להדוף את מחשבת הפיגוע אשר רצה בראשי. "תרגעי! את ברחוב פסטורלי שקט באמסטרדם״ (זה השלב שאני משוחחת עם עצמי, זה עובד טוב לפעמים בעיתות לחץ). 

אני טסה לחלון ומציצה כמו בסרט אימה לראות מי זה הברנש החצוף. הבחור עומד ומעשן סיגריה ב'לחץ'.
אני ממשיכה להסתתר ולהציץ עד שהבחור מתאדה.  

ה'מיני סאגה' הסתיימה, אני עדיין תוהה על החוצפה וחייבת להדגיש ה׳ישראלית משהו׳ לצלצל באינטרקום לחפש בתי יהודים בשש בבוקר, כדי לברר על בית כנסת קרוב. האם זאת חוצפה השמורה רק לישראלים? מניחה שכן. יש משהו ב'חוצפה' שלפעמים מאחד, מקרב לבבות ומחמם את הלב - ובהחלט מנפץ הרבה מחלוקות ונותן תחושה של בית, או יותר מדוייק: אנחנו מסתדרים בכל מקום ומרגישים בבית?! כולנו אחים?! 
אז בימים רגישים וכואבים אלו, אני חייבת לנעול את הפוסט בנימה חיובית ולא קנטרנית ולהגיד שכן אני מתגעגעת לבית ומאד מתגעגעת לחוצפה. הלב בהחלט שם. 

׳מייד אין יזראל׳

שלום הולנד. שלום ישראל. חזרתי מהביקור האחרון ׳הלומת קרב׳ מכל מיני סיבות ונתחיל בזה שהביקור היה משובח. שטוף שמש. עמוס, אך לא מדיי. קצר, אבל מספק. פיספסתי כמה אנשים יקרים כמו בכל ביקור. הים לא איכזב. השקיעות חיממו לי את הלב. הגעגועים והבלבול רק הלכו וגברו.
אני 'חצויה'. חד משמעי. 

אז הנה הנוסחה שלי ל׳מייד אין יזראל׳ טרי טרי מהביקור האחרון: 

- מוניות. רק בישראל נהגי המוניות תחת ׳רגשי׳ תמידי ויחפרו לך כל הדרך על ׳אלוהים יודע מה׳.

בתור חובבת תקשורת ידועה, אני מוצאת את עצמי חסרת מילים כל פעם מחדש. נכנסת ל'מוד מדיטטיבי' עד יעבור זעם. אם רק אני מנסה לשאול בעדינות למה הוא מסתובב שעה סביב אותו רחוב במקום לחתוך מכאן שמאלה, אני ישר מקבלת את הנאום: 'כמה אנחנו מסכנים וכמה אנחנו לא 'דופקים את המונה'...מספיק'. לאחר בילוי מרוכז במוניות יש לי מסקנה אחת: תאהבו את עצמכם ואת הנוסעים -  העולם יראה אחרת. מבטיחה. (סורי על ההכללה יש גם נהגים מקסימים, אבל פחות בת"א). 

- רומנטיקה חינם. השקיעות הכי יפות בעולם עם הצבעים הכי יפים בעולם. עם החופים הכי יפים בעולם. 'מייד אין יזראל'. חותמת. כמכורה לשקיעות אפילו תיעדתי: 

- שוק מחנה יהודה: כחובבת שווקים אני חושבת שיש משהו מיוחד, ססגוני, קולני, פלצני ועממי בשוק הזה. הוא מגרה את כל חושיי. מרסק את עקרונותיי לגבי מזון בריא ומרוקן את כיסיי.
אני תמיד רוצה לאכול שם הכל. להבלע בתוך הבורקס, להתבולל עם הממולאים, לגלגל קובה ב'מורדוך' ולסיים את הסבוטז' יחד עם כנאפה צבעונית. מה שכן זה אחד השווקים היקרים אם לא ה.... למה?!? 

- רוגע. רגע. רוגע. לא רוצה לעצבן אף אחד, אבל למה כולם בסטרס? פוסט סטרס? או לקראת קריסה? אולי קצת נדבקתי ברוגע האירופאי?! זה לא שאני בנאדם רגוע פתאום, אני ממש לא! אני מתבוננת עם הרבה חמלה על אנשים המקללים אותי כי שנייה אחת היססתי לי ברמזור... או על אחרים המתפלאים שנתתי להם לעבור לפני או שסתם חייכתי. זה משהו באוויר הים תיכוני הגורם לנו להיות תזזיתיים יותר להבדיל מהאוויר האירופאי הקריר הגורם לנו להיות דובים איטיים ונחמדים. #זאתהתיאוריהשלי. 

- שירות. אולי זה נדמה לי, אבל אני מצהירה קבל עם ו'העדה האינטרנטית' שרמת השירות והאדיבות בארץ עלתה פלאים או ששהיתי יותר מדיי באזורים של תיירים. אנחנו חביבים יותר. אדיבים יותר ושירותיים יותר... או שבאמת התייחסו אלי כאל תיירת?! לא. אין מצב. משהו בציניות הישראלית התמתן לדעתי או לפחות זה מה שהרגשתי. בטוחה שבשלב זה כמה מצקצקים בלשונם. וואטאבר. 

- מחלקת דרכונים: למה כולם רוצים ומדברים על דרכון פולני. ספרדי. גרמני. מה הקטע עם הדרכון? פליז שמישהו יסביר לי. גיבוי? אופציה? השרדות? מה? 

- כפיים. מחיאת הכפיים בנחיתה בארץ. איטס סו מייד אין יזראל וטרם חלף מהעולם. מרגיש בית. 

- פורים. לקנות תחפושת במבצע מיוחד, במחיר מיוחד ה'כל כ"כ מיוחד' רק למה היא מתפרקת אחרי שימוש ראשון?! איטס סו מייד אין צ׳יינה. 

- אוזני המן.  למה לקחת עוגייה פורימית חביבה ולהתחיל לפלצן אותה עם מילויים מלוחים ומתוקים חדשים. מי צריך בטטה וכרישה באוזן המן?! תניחו לעוגייה ולקלאסיקה, לא כל דבר צריך להפוך ל'פיוז'ן'. 

- שופינג. סיילים לא סיילים. כחובבת שופיניג במיוחד בביקוריי בישראל הכל יקר כ״כ יקר והסיילים רק מקצינים כמה המחירים מופקעים. איטס אה שיים. 

- קפה. קפה הפוך קטן 18 ש"ח??!! #מהנסגראתכם

- התנצלות. מתנצלת לכל מי שחפרתי לו על שקשוקה. סלט ערבי קצוץ וטחינה. פלאפל. חומוס ושות'. יש משהו מרגיע במאכלים הישראלים שלנו שפשוט נורא בא לך לאכול אחרי ששוהים בחו"ל. חברותיי היקרות: סורי שניסיתי לגרור אתכן (ללא הצלחה) לנגב חומוס או להתפעל משקשוקה וסלט...תאשימו את המרחק והמטבח ההולנדי הדל. חזרתי עם חסך עצבני. 

כן אסכם ואוסיף שחזרנו לאמסטרדם יחד עם השמש. אין חורף. אביב מטורף. שמש. שמיים כחולים. אנשים מחייכים. אין תלונות. הכל נראה יפה ואופטימי יותר שהשמש זורחת. (ושוקעת בצבעים...) 
ואסיים בתמונה עם תחזית המהמממת לשבוע הקרוב. אמסטרדם בהחלט יפה יותר בשמש. 

חשבון נפש הולנדי לקראת יום כיפור

התגעגעתם? גמאני. הרבה זמן לא כתבתי והרבה התרחש מאז הפוסט האחרון. אז מה היה לנו? 
חופש ארוךךךךך, אך משובח בישראל, הולנד ונורבגיה (יש אלבום מהמם למי שפספס את התמונות מהטיול בנורבגיה בפייסבוק- http://goo.gl/OwT9h7) 

חזרה לשגרה שכללה שינויים חיוביים ואפילו מאאאאאד: 

- הילדים ממש רצו לחזור לבית ספר הבינלאומי - נראה לי הם חטפו 'אובר-דוז' קליל מהטבע בנורבגיה.
כמה מענג לשמוע את זה אחרי מה שעברנו שנה שעברה, במיוחד עם ניתאי. אמן שימשיך. חמסה-
שום-בצל והרנינג.  
- ניתאי התחיל ללכת ל'קהילה עברית' - בית החינוך של הקהילה הצעירה אחת לשבועיים ביום א'. הוא כל כך נרגש לפגוש במקום אחד כל כך הרבה ילדים המדברים עברית. יובלי הולך שנה שנייה לצופים. שורשים פה. 
- זמן חוגים: אז יש כאן קטע 'עצבני' עם ענייני החוגים. באופן אישי, אני לא אוהבת לרפד את הימים של הילדים ב'אובר חוגים' בטח לא בגיל הזה, אבל כולם כאן בחוגים כמעט כל יום, ואני מודה שלקראת החורף אני מנסה להכין אותם (ואותי) לחורף, כי לילדים כאן אין הרבה זמן למפגשים חברתיים כי הם מלאים בחוגים...
אז חכם אחד אמר 'ברומא התנהג כרומאי'- לא?  אני מתחילה למלא את יומם בחוגים ויש את עניין השחייה שצריכים פה לקבל דיפלומת A-B-C  בשחייה (שחייה אולימפית?!), ואם לא, הם לא יכולים לשחות ללא מצופים ומבוגר בבריכה- גם אם אתה בן 12. ילדיי חושבים ומרגישים כדגים לאחר שיעורי השחייה שהם עברו בארץ ושעות ים מטורפות שהם צברו ---אבל מסתבר שלהולנדים זה לא מספיק טוב, ובגלל כל התעלות ושפע המים - יש כאן סטנדרטים אחרים ומחמירים ואנו צריכים להתחיל מהתחלה, כמה סגנונות, שחייה מתחת למים עם בגדים קפיצות ראש - בקיצור חוג שחייה, קארטה, חוג אנגלית, חוג עברית והילדים בקשו: כינור ופסנתר. יהיה חורף מעניין. בטוח. 
- הם אפילו מדברים קצת אנגלית ?! דיברנו כבר על המיתוס, אבל איזה כיף לשמוע אותם מדברים משפטים שלמים --- אני נפעמת!  גאה בכם מתוקים! 
- הגיע הזמן להשקיע בעצמי- עכשיו שחזרנו לשגרה, הילדים צריכים אותי אבל מ 3...ומה עכשיו לעזאזל אני עושה עם כל הזמן הפנוי??? אז יש כמה 'רעיונות מגירה' שהתחלתי לגלגל לבד ועם עוד שותפים- מבטיחה לשתף בהמשך ברגע שיהיה רלוונטי. 
- Ik begin om Nederlands te leren----כן. אני מתחילה ללמוד הולנדית! למה? ככה. כי אני רוצה להבין מה אני 
קונה בסופר ואיך אומרים כמון או קמח מלא או רימון ושאני מקבלת מכתב להבין בגדול מה רוצים מחיי, ושאני מקבלת הודעות בטלפון - להפסיק להתקשר לחברה ולהשמיע לה את ההודעה לתרגום (מוגבלת או לא!) וכמובן בשביל ילדיי ששואלים אותי כל מיני שאלות ואין לי שמץ...
- התחלתי לגשש לגבי עבודה- חלקית, מזערית (-: הכוונה לא משרה תובענית עכשיו שתסגור את יומי כי נכון שקצתי בשוטטות, אבל עדיין עושה ספורט ויוגה ועניינים אחרים וקצת פרוייקטים של דיגיטל, מסתובבת בעיר ומחפשת מקומות חדשים לכתוב עליהם וגם ארגוני בית וכו' וכל נושא הילדים: חוגים וחברים עדיין גובה מחיר של זמן והרבה מאמצים אבל ניחא- אני רוצה לעבוד בעיר! (יאללה להפיץ לגורמים הרלוונטיים).  
-  הקיץ הזה היה מ-ה-מ-ם באמסטרדם- אפילו ניערתי מאבק את בגדי הקיץ. היה חםםם! כבר רשמתי בעבר- כאשר חם בעיר והשמש זורחת- החיים מחייכים כאן לכולם- ללא הבדל דת, גזע ומין (מתכון מעולה למי שסובל מדכאון). כולם בחוץ, משילים חולצות, חושפים רגליים ושותים הרבה. אז נהנו להרגיש את הקיץ בעיר אחרי החורף הבלתי נגמר - ובהחלט ספגנו הרבה שמש השנה. אין תלונות.  
- חגגנו את ראש השנה עם משפחתי המקסימה שהגיעה לבקר ועכשיו מתכוננים לקראת יום כיפור- אופניים כבר יש (-: 
- אני בהחלט צוברת קילומטראז' בעיר: המלצות על מקומות בילוי, אטרקציות, שווקים, שופינג, מספרה, ניקוי יבש, ספקי שירות...הכל נרשם. מרגישה שאני מכירה דיי הרבה יחסית למהגרת חדשה וכיף להמליץ. אשמח שתשתפו את הבלוג או תפנו אלי מי שמתכנן ביקור בעיר. בבלוג מצד ימין יש את 'רשימת החיים הטובים' עם כל ההמלצות שלי. אשמח אם תשלחו אלי המלצות נוספות מהעיר. 
- הכי חשוב: אנו מתכננים ביקור בישראל באוקטובר אז הדירה המהממת שלנו מיועדת להשכרה או להחלפה בין התאריכים 19-29.10 - לרציניים בלבד. מתאימה למשפחה עם שלושה ילדים, זוג או חברים. זהו. (פרטים נוספים בפרטי) 
קצת תמונות וגמר חתימה טובה. 

שייט בתעלות 

ניתאי בפעילות ראש השנה- 'קהילה עברית'

ביקור נוסף בחיטהורן ה'וונציה של הולנד'

Museumplein

בחזרה מארץ הקודש.

ביקור ראשון בישראל לאחר פז״מ של חצי שנה באמסטרדם. על מה אכתוב ומה אספר?

נתחיל בכמה התגעגעתי לארץ. משפחה וחברים לשמש. לחום. לים. לכחול. לספונטניות. לזרימה...

אין עוד מקום בעולם כמו ישראל שהכל זורם. קליל. ׳לא רגוע׳, אבל כה פשוט מבחינת הילדים. חברים. מפגשים. כן בא לנו - לא בא לנו. ׳הכל בסדר׳. תזרמו. מעניין איך אומרים ׳תזרמו׳ בהולנדית?!

מה שכן הימם אותי הוא ששכחתי כמה יקר לחיות בישראל והמחירים המופקעים ב׳סופר׳ (פוליצר: תרגיע!) שבאמת ובתמים לא ברור לי מדוע אנחנו לא מתחילים להחרים ברמה הלוקאלית - זה פשוט גניבה לאור יום לקנות חלב, לחם, יוגורט וקצת פירות ולשלם 260 ש״ח. מוגזם!!! עושק!!! אני עושה כאן קניות של הכל: בשר, דגים ירקות חלק מהמוצרים אורגניים ולא עוברת את ה 30 יורו. נכון, שאני עושה קנייה חכמה וחסכנית יותר כי המקרר ההולנדי הקלאסי נראה כמו פריזר קטן של סטודנט ישראלי - אבל לפחות אני פחות אוגרת ופחות זורקת. 

הכל י ק ר ולא פלא שהרבה מתוסכלים מזה. הרבה אנשים מרוויחים יפה ולא מצליחים להרים את הראש. זה לא שכאן הכל זול- אבל בהשוואה לישראל, מדובר בהוצאות בסיסיות שוטפות זולות משמעותית מהארץ. האמת זה מעצבן, כי זה רקוב ומושרש ואין תחושה שזה עומד להשתנות בקרוב. 

אני ינקתי ויטמין D כמה שרק יכולתי וזה היה מושלם. אין על הים בישראל וראיתי כמה חופים יפים בחיי ברחבי העולם. אני מניחה שרבים לא יסכימו אותי אבל מזג האוויר בישראל- מושלם. הילדים היו מוקפים בחברים 24/7 כמה חום ואהבה. איזה כיף. גם הם התגעגעו לזה. הביקור היה קצר מדיי - ובהחלט לא הספקתי כל מה שרציתי. מקווה שנבוא שוב עוד השנה.

חזרנו שלשום ל'ארץ הגבינות' ואיזו קבלת פנים חיכתה לנו: 28-31 מעלות כל השבוע ובנוסף נחשפו בפניי פנינות חמד חדשות ממש ׳מתחת לאף׳ בעיר ומחוצה לה -שמורות טבע פראיות, חופים- כן.. עם חול, שמשיות ומוזיקת האוס. מ ה מ ם. אמנם מי נהר מתוקים ולא מי מלח אבל בואו לא נהיה קטנוניים. אותי זה סידר בנחיתה... שמש. מים. כמעט כמו הבננה ביץ׳ במכמורת. כנראה שהגיע הזמן לרכוש מאוורר כי אין כמעט בשום מקום מזגנים. 

בנוסף אני עדיין מרגישה כמו תיירת אז אני מנצלת את החופשה להסתובב קצת עם הילדים מחוץ לעיר: כפרי דייגים, ערים שטרם הייתי וכל מיני אטרקציות שכנראה אני צריכה לעשות עליהן ׳וי׳ כדי להרגיש יותר בבית.

קצת תמונות מהקיץ ההולנדי. מתגעגעת לישראל. 

תובנות של ישראלית בהולנד.

אז ככה. הפוסט כולו יוקדש לתובנות חדשות
על ישראלים החיים בהולנד. לא להתרגש בבקשה אם אתם חשים אחרת, אנחנו בסה״כ אנשים שונים עם אוסף חוויות.

תובנה 1:
יש משהו משחרר מעין קתרזיס מבורך הקשור בישראליות שלנו. למה? אנחנו לחוצים, עצבנים, כועסים, ישירים, לא נראה לנו משהו... אנחנו נשחרר את הקיטור לטוב ולרע. אולי זה נראה מהצד לאחרים או לגויים כאגרסיביות או יתר ישירות, לי זה נראה טבעי ומתבקש ואני מתגעגעת לשחרור קיטור או לישירות.

תובנה 2:
ההולנדים מאד מאד נחמדים. אני מודה שזה נחמד. כיף. רגוע אבל... לפעמים בגינה בא לי לנער איזה אמא בלונדינית, לא כי היא בלונדינית או גבוהה ממני אלא בגלל שהיא מעצבנת אותי או מטיפה בהולנדית לילדים שלי אשר בוהים בה ארוכות. זה כמובן מתחבר לתובנה 1.

תובנה 3:
עדר הולנדי. אז ככה מבלי להעליב יש כאן תופעות שבישראל היו מגיבים בלינץ׳ (לא שאני מעודדת...). יכולים להוריד אותך מהתחבורה הציבורית ככה פתאום לדווח לך שהטראם/ אוטובוס לא יגיע ליעדו וגם לא אלו הבאים אחריו. וזהו. תנסה לפנות לנהג הוא יגיד לך שהוא בהפסקת קפה. וביי. וכולם מחייכים, רגועים יורדים להם וככה האירוע מסתיים. וואו גדלות נפש או עדר מחונך???

תובנה 4:
מה הקטע של מזג האוויר כאן??? לאלו שעוקבים אחרי בטח נמאס לכם לשמוע על זה, אבל התחזית כל הזמן משתנה, מזייפת. יש שמש בתמונה ו 21 מעלות ויורד גשם וקררר. אני ממש מנסה לפענח את זה כי זה בהחלט הדבר היחיד שמשפיע על מצב רוחי (טוב... קצת הגזמתי). מה שכן, כאשר השמש זורחת אף אחד לא עובד כאן וכולם מאושרים.

תובנה 5:
באמסטרדם מעשנים סמים. כן כן. זה חוקי. אבל חוצמזה יש מלא מה לראות, לבקר, לטייל ולחוות בעיר ובכלל אז יאללה תרגיעו קופישופס זה סבבה אבל יש עוד הרבה מעבר.

תובנה 6:
אני הולכת לפתוח עסק חדש: לייבא פלפלים אדומים מישראל. הידעתם שפלפל אדום חמוד מתומחר כאן ב 1.20-1.50 יורו לאחד???
עסק או לא?

תובנה 7:
הכל אבל הכל יותר זול כאן. (חוץ מהפלפלים האדומים). זה בהחלט גורם לי לחשוב על ארצנו הקטנה ויוקר המחייה. חוגים, קניות, אוכל, בקיצור הכל יותר זול ואני באמת תוהה כמה אפשר להמשיך לעשוק אותנו בישראל.

זהו ועכשיו תמונות.
סופ׳ש מקסים ושמשי לכולנו.