עבר. עובר. עתיד - חלק א'

בתאריך 12.12.2012 בדיוק בשעה 12:00: מצאתי את הדירה שלנו באמסטרדם.

נכנסתי פנימה (ליתר דיוק: טיפסתי מתנשפת במעלה המדרגות התלולות) וישר ידעתי שזוהי הדירה שלנו.
פשוט הרגשתי. מי שמכיר אותי טוב ועבר איתי פז"מ של כמה וכמה שנים, שמע על כך בעבר שיש לי 'קטע חזק' ואף מצמרר עם 'מספרים', צמידות מספרים, תדירות מספרים, תאריכים מסויימים. אל דאגה, אני לא מתכוונת לצמררר אף אחד עכשיו ולכתוב על כך פוסט. 

אתם בטח שואלים - אז למה התחלת עם זה? כי אוטוטו חלפה לה שנה ואנו חוגגים מסיבת סילבסטר משפחתית למעבר לאמסטרדם (31.1.2014), וזוהי בהחלט הזדמנות נפלאה לכתוב ולשפוך פנימה את כל ה'רעשים'  שהצטברו בראשי בחודשים האחרונים. אז הנה אני מתחילה: 

ווואאאווו! (ארוךךךך) כמה עברנו בחודשים האחרונים, כפי שהילדים אומרים: 'מלאן ת'לפים' חוויות. 

אז הנה תמצית מזוקקת למי ששכח או טרם קרא את הפרקים הקודמים: 

1. שלג על עירי: עברנו לכאן בפברואר 2012. נחתנו ישירות לקור ולשלג ולבית ספר חדש
באמצע השנה (יש לציין שההולנדים כל הזמן מדברים על מזג אוויר- וזה מדבק. אני נדבקתי. מודה). 

2. בהמשך לסעיף 1 - ממש לומדים באדיקות לנתח את ה'אייקונים' בתחזית מזג האוויר ואת קרני השמש ברמות של דקות. שעות. אי אפשר להסביר או להבין את הכמיהה העצומה לשמש - עד שהיא פשוט איננה במשך ימים ואפילו שבועות. מרשם בדוק לדיכאון. בימי חורף שהשמש מגיחה- כ ו ל ם מחייכים.  

3. 'תובנות פה': שלושה ימים לאחר הנחיתה, בזמן שכולנו עדיין שרויים בהלם קל, 
עברתי תאונת אופניים כואבת אשר הותירה אותי עם מספר תובנות חשובות: 

• ללמוד לשלוט באגו והבטחון העצמי המופרז שלי - ולא לרכב על אופניים בשלג! יש לציין שזה כלי הרכב החביב עלי ו---על ההולנדים. 
• להבין כמה אנחנו יצורים מוגבלים כאשר אצבע אחת שבורה! פאקינג קמיצה אחת שבורה וחיי השתנו (-: 
• להודות לגדעון שרייבר סוכן הביטוח (ולסיגל ברננקה על ההפנייה לגדעון) שעשיתי ביטוח תכולה הכולל גם פלאפונים (250 יורו על החלפת מסך?!) 
• להודות לבן זוגי היקר אשר הכריח אותי לחזור לפדל ולהתמודד עם הטראומה (שאין שלג...) 
• להסביר לכולם שבן זוגי באמת בנאדם חביב והוא לא מכה אותי!!! חודש עם סימנים כחולים- וורודים על הפנים, כובע ענק ומשקפי שמש (שאין שמש!) שאת חדשה בשכונה - לא מוסיף קרדיט או נקודות למשפחה החדשה! 

4. מקור האושר: להסתכל על הילדים המקסימים והאמיצים שלי אשר עברו (ועוברים) חודשים לא פשוטים ומאתגרים: מעבר למדינה חדשה, שפה חדשה, ביה"ס חדש באמצע השנה, פרידה מחברים ומשפחה (ומהים), ללמוד כיצד רוכשים חברים חדשים כאשר אתה לא מדבר את השפה...כמה שינויים. 
ה'קטן' סובב את בית הספר ואותנו על האצבע ולימד אותם כמה דברים על התרבות הישראלית, מרדנות ונחישות, אבל עם הרבה הרבה חוש הומור. למדתי ממנו המון. לאט לאט, בנחישות האופיינית לו הוא למד אנגלית (וקארטה), רכש כמה חברים ועדיין נמצא בתהליך הסתגלות. הוא התאהב בקארטה, בעץ כריסטמס ובילדה ברזילאית מהממת בשם 'אנה- לואיזה', התמכר לסדרת ה'פנתר הורוד', מצייר מקסים והשנה אף התחיל לכתוב ולקרוא באנגלית. 
ה'גדול' שלי: למד מה זה לא להיות 'הכי טוב' בכיתה, שלא מבינים אותך, לא משחקים איתך...שיעור קשה לעבור בגילו הצעיר, אבל שיעור נפלא לחיים וכל הכבוד לו שהוא הסתגל ונקלט כל כך מהר - מוקף חברים בכל המסגרות, מדבר בבטחון ומציג פרוייקטים באנגלית. התאהב בהחלקה על הקרח, הרנינג ודגים טריים על כל סוגיהם, לומד נגינה על פסנתר והפך להיות מומחה במצגות POWER POINT, לומד 2 שפות חדשות במקביל...ועוד היד נטויה. זה לא שהכל סילאן, אבל אני בטוחה שהתקופה הזאת תעצב ותחשל אותם ותתרום להם כל כך הרבה לחיים. 

אני באמת ובתמים מסתכלת עליהם ונפעמת: לא יודעת אם הייתי מסוגלת לעשות חצי מזה ועוד לחייך.
הם נחשפים לכל כך הרבה תרבויות חדשות, אנשים מכל העולם, חגים, טיולים, מאכלים, מתמודדים עם פרידות מחברים בביה"ס הבינלאומי, געגועים למשפחה לחברים,  והכי חשוב (בעיני): מאושרים ולומדים להיות אזרחי העולם ולכבד את כולם. לומדים על מודעות וסבלנות כלפי האחר. 
אני מתעדת כל הזמן את הגיגיהם השנונים בדף הפייסבוק שלי: הגיגים של ילדים 

 Winter celebration AICS school

Winter celebration AICS school 

5. 'האופניים ואני'- סיפור אהבה: דרך הפידול ברחבי העיר, למדתי להכיר את אמסטרדם- וזה בהחלט יחסי אהבה-אהבה:קצת קשה לי איתה בחורף: אפרורית לי מדיי וקרררר. קר לי אפילו בריסים, בכל נקודה בגוף,  אבל עם כל זאת כמה אמסטרדם כיפית, מפתיעה, כל הזמן קורה בה משהו, היא אף פעם לא משעמממת ויחד עם זאת העיר רגועה. שקטה. 
למדתי להקשיב לשקט (מי שמכיר אותי בטוח מחייך ויודע שעבורי זה לא פשוט). למדתי לעצור. לנשום. להתבונן בדברים ולא לחלוף על פניהם כי 'אין לי זמן'. משגרת חיים עמוסה, לחוצה של חיים לבד בארץ עם ילדים, משרה מלאה, בן זוג שמגיע רק בסופ"ש ----עברתי למצב צבירה אחר לגמרי שהוא אינו פשוט לאדם מפוצץ אנרגיות כמותי, אבל בהחלט לאט לאט הדברים מחלחלים. עובדת על זה. לומדת על עצמי דברים חדשים. מפתיע בגילי המופלג, אך אפשרי. 

6. 'האפשרויות הבלתי מוגבלות':  חוץ מלעבור להיות רואת חשבון, עו"ד ורוקחת- עברתי על לא מעט מקצועות חדשים, שינוי כיוון, חיפוש, תחביבים---רעיונות מגירה---שינויים--- כמובן הרוב נרקם בדימיוני העשיר והפורה, אבל בהחלט עודף זמן, שקט ו'הכל פתוח' עבור אנשים כמוני מדובר בחוויה מטלטלת.
אני לאט ובטוח בונה לי תעדוף. סדר יום. פרויקטים ועיסוקים שאני אוהבת ומנסה להדוף מחשבות שליליות האופיינות ל'דור האיקס' המנקרות בראשי: "את מבזבזת את זמנך, הזמן חולף לו ואת לא מתקדמת, את חייבת להתגבש לגבי הקריירה!, לא תוכלי לחזור לשוק...."ועוד ועוד. סיי נו מור!

יש לי חדשות בשביל עצמי: זהו, שאני לא חייבת כלום! לא חייבת להתגבש על כלום! אני כאן ועכשיו. מתכוונת להנות מכל רגע (כמה שאני יכולה), לעשות 'כל-מיני' עד שארגיש מה מדוייק לי, לעבוד במה שאבחר או יתגלגל לפתחי,  או לפחות לנסות. להנות ממה שיש לי עכשיו! ולא ממה שאין, וכן זה בסדר שיש הרבה דברים שאני אוהבת. 'דור האיקס' המבולבל מחפש תדיר אחר האושר במקום להבין שזה עמוק עמוק בפנים. אנחנו דור עם אובר רגישות, אובר מודעות, אובר להכל. 
אז JUST GET OVER IT זה בסדר. אני מקבלת את זה. אני עושה כלמיני ולומדת להנות מכל רגע (או 80% מהרגעים...גם טוב). 

7. 'אורגני לי': כולם כאן ב'קטע ירוק- ירוק בהיר' ולמען האמת: זה מדבק.
גם בארץ היינו בקטע של אוכל בריא, אבל הבריא והאורגני בארץ - יקר ברמות פושעות ולא מבוקר דיו מה שגורם לי  להרגיש שאני משלמת ביוקר ואוכלת 'דה סיים שיט'. כאן, האורגני יותר זול מ'רמי לוי' ואחיו בארץ... אז אני מרגישה טוב לדחוס אותו למקרר ההולנדי הקטן שלי ולהרגיש 'בריאות'. 

8. Times stays long enough for those who use it- ליאונרדו דה וינצ'י 
למדתי שרק שאנו עובדים - אנו יעילים בניהול זמן. כאשר נמצאים בפורמט אחר, אני לא יודעת מה בדיוק משתבש בתוכנת 'ניהול הזמן', היא פשוט משתבשת לה בין הפרוייקטים, סידורים, ילדים, כביסות, בישולים, עוד סידורים 'נורא חשובים' ענייני ביהס ועוד. אני פשוט פחות יעילה. מתבוננת ומקבלת את זה על כל ההפרות בדרך. 
איש חכם אחר אמר:  (Lao Tzu)

"Time is a created thing. To say, 'I don't have time,' is like saying, 'I don't want to'."

.בהחלט חומר למחשבה 
.עכשיו, כל מה שנותר הוא להבטיח (לעצמי) שבקרוב יהיה פוסט 'חלק ב' וכמובן תמונות 

ניפוץ מיתוסים.

זה הולך להיות פוסט קצר וענייני. 
כל כולו יתרכז במספר מיתוסים שאני מתכוונת לנפץ: 

1. זה נכון שהאוכל ההולנדי לא נחשב גורמה או משובח ו'האחות הקטנה' בלגיה ו'האחות החורגת' צרפת באמת גונבות את כל ההצגה, אבל בהחלט אפשר למצוא באמסטרדם אוכל משובח, שווקים צבעוניים עשירים ומלאי כל טוב והעיר מרופדת במסעדות מגניבות שאכתוב עליהן בפוסט נפרד. מבטיחה שלא תשארו רעבים אחרי זה. 

2. ילדים קטנים רוכשים שפה חדשה תוך חודשיים... בבקשה מי שטוען כך שמיד יגש ללשכתי. זה נכון שהתאים במוח בגיל הרך מהירים וקולטים בקצב אחר של מבוגר, אך התהליך ארוך ומייגע ולוקח לפחות מספר חודשים עד שנה עד שהם מדברים ומתקשרים ממש בשפה אחרת. מי שעדיין חושב אחרת מוזמן לתצפת על הנסיכים שלי יובל וניתאי וללמוד. 

3. 'עם ישראל חי' - אז עם ישראל חי, נושם ומאוחד גם בגולה...זה לא בדיוק מיתוס אבל אני חייבת לציין שהכרתי כאן ישראלים מקסימים. יש תמיד את אלו שמאד אוהבים לעזור לחדשים ויש כאלו שפחות. יש את הישראלי ה'מצוי' ויש את ה'רצוי'. היינו בהופעת ג'אז משובחת של כמה הרכבי ג'אז ישראליים מוכשרים ברמה בינלאומית ונדהמנו מהכשרון, חגגנו יום עצמאות עם כל מה שצריך בשביל להרגיש עצמאות בגולה: שמש, 'על האש', חומוס, טחינה, סלט קצוץ, סלט כרוב...והתחושה היא שהישראלים נמצאים בכל מקום. זה בהחלט מחמם את הלב במיוחד שנמצאים רחוק מהמשפחה. 

4. ולסיכום: רק תראו איך התמונות משתבחות כאשר יש שמש. אולי זה האנרגיות שלי שמושפעות מכל מעלה ואייקון של ענן בתחזית מזג אוויר אבל זה פשוט נראה יותר טוב. 

מתחמם...

מודה שלא יכלתי לכתוב ואני תולה את האשמה במזג האוויר. הקור פשוט כיבה אותי. מי שמכיר אותי יודע היטב כמה קשה וכמה נדרש בשביל לכבות אותי... לקום בבוקר לאפור ולפתיתי שלג נעשה גדול עלי.
מה שמחזיק אותי הוא לשמוע שזה באמת החורף הכי ארוך וקשה ואוטוטו מזג האוויר משתנה והעיר חלומית. שלא תטעו, העיר אכן חלומית וכיפית שהשמש זורחת והאנרגיות בשמיים, אבל פשוט אלו ימים נדירים ובתור ׳חולת ים׳ המצב החל להשפיע עלי ונכנסתי למצב התחפרות ביתי צפוף.
אתמול היה יום שמש כיפי בערך 7 מעלות ומי מאמין שאני כ'אחרונת ההולנדים' פשטתי את אבריי והתחרדנתי לקרניי השמש הקרירה עם חיוך ענק פרוש על פניי. יש לציין שהייתי עטופה עם מעיל וכל מה שצריך, אבל בהחלט השמש הוציאה אותי בצהלה מהבית.

אז מה היה לנו בשבועיים האחרונים? חגים וארוחות... חגגנו פסח עם חברים באמסטרדם ועוד 30 ישראלים מכל וכל, תמהיל מעניין ומשעשע של ישראלים חלקם שנים פה חלקם זמן קצוב, הדבר שהכי שעשע אותי שהכרתי זוג חביב עם ילדים הגבר נראה כמו רואה חשבון או איש הייטק אפרורי  (סליחה על הסטיגמות) ובסוף הוא מספר לנו שיש לו רשת חנויות סקס בעיר... רשת מובילה עם כל הדברים הכי חדישים בתחום... כל כך רציתי לשאול: איך חיי הסקס שלכם ואם הוא קודם בודק בבית... אבל בכל זאת ערב חג אז נדמתי...(-: 

היה ממש כיף שמח וכמובן אוכל בשפע, כי חלילה וחס שמישהו יישאר רעב. חגי ישראל תמיד כרוכים באוכל ואם אפשר עשרה סוגים לכל מנה הרי זה משובח.

קראנו את ההגדה, אכלנו, שרנו היה ממש שמח.
מעבר לזה אנחנו עדיין בשלבי הסתגלות לבית ספר, ניתוש בתהליך וזה בהחלט לא פשוט אבל אני מאמינה שזמן ותמיכה שלנו יעזרו ובסוף יהיה בסדר. הוא לאט לאט מפנים שלא מדברים ולא ידברו עברית בבית ספר וזהו. ליויתי אותו בטיול כיתתי ל'גן הבוטני' ושהגיעה שעת הצהריים התרגשתי לראות את קופסאות האוכל של הילדים מכל העולם: הודי, יפני, קולימביאני, קוריאני...זה נראה מפתה. 

בקרוב המשפחות של שאול ושלי מגיעות לביקור והילדים יהיו בחופשה ארוכה בחודש מאי ואנחנו מתכננים לטייל.

ניתוש המהמם חוגג ברביעי יומהולדת וכולנו מתרגשים. נחגוג לו גם בכיתה ונארגן לו גם יום כיף... כמו אחיו הוא הזמין ׳לונדון׳ והבטחנו שנגיע לשם בקרוב. 

עד כאן דיווחים וכמובן תמונות. שבוע מקסים