"אין אין אין חגיגה..." אורי ז״ל יומהולדת 10

אין חגיגה. אין עוגה. אין ילד אהוב שנמצא כאן איתנו. אורי שלנו.

אני כל כך אוהבת ימי הולדת. אוהבת לתכנן את הפרטים, את העוגה, מתנות, הפתעות קטנות מסביב.
הילדים כבר יודעים שאמא ב'הכנות' לקראת...
יומהולדת 40 שלי היה בהחלט חלום שהתגשם, אך לצד זה טמון בו כל כך הרבה כאב. פספוס. חלום שהתנפץ. 

אורי הנסיך שלנו היה צריך להיות היום בן 10. גיל מקסים ׳העשור הראשון׳. הוא כבר לא יהיה בן 10.
אורי היה צריך לחגוג היום את היומהולדת שלו יחד עם המשפחה ואחיו. הוא כבר לא. הוא היה צריך לכבות עוגה ציורית עם 11 נרות. הוא כבר לא. הוא היה צריך לפתוח בהתרגשות את המתנות שהוא ביקש. הוא כבר לא.
הוא היה צריך להתעורר לטקס היומהולדת המשפחתי. הוא כבר לא. הייתי צריכה לחבק אותו חזק חזק ולהעריף עליו מיליון נשיקות. אני לא אחבק ולא אנשק את עורו הרך. לעולם. הוא כבר לא יהיה בן 10. תמיד הוא ישאר בן שנתיים וקצת. 

מתוק שלי אני לא רוצה שהפוסט יהיה עצוב כי זכיתי לילד שמח, ילד של אור שחייך לכולם וכולם חייכו אליו בחזרה. בחייך הקצרים האור שלך הקרין ונגע בכל כך הרבה אנשים. 

אני יודעת שאתה חוגג שם למעלה במסיבה צבעונית עם עוד מלאכים ומלאכיות שנקטפו בטרם עת.
מסביבך פזורים כל הדברים שאהבת: סביבונים, פרפרים, פרחים וחיות... הכל במיוחד בשבילך. 

אני מרגישה שיום אחד נתאחד. במישור אחר. ללא כאב ודמעות. ללא חולי ורוע. במישור ללא אובדן.
מישור טהור ונצחי. 

מרגיש מוזר לאחל יומהולדת שמח ושלל איחולים, אבל אני כן רוצה להבטיח לך שאני משתדלת לחיות את החיים כמו שהיית רוצה שנחייה. מנסה. טועמת. צוחקת. כואבת. מטיילת. אוהבת. נוגעת. חווה. מרגישה.
זאת הצוואה שלך ומבטיחה לקיימה כמה שאוכל. מבקשת ממך שתמשיך לגעת בנו עם האור הקורן שלך ולשמור על כולנו. לשלוח לי כוח כי יש ימים שהכוח נוזל מהגוף והכאב חונק את הנשמה. אתה חסר לכולנו ילד אהוב. 
מתגעגעת ואוהבת כל כך. אמא 

עמותת אורי  

חמישים גוונים של כחול.

חשפתי בגדול את חגיגות ה 40 שלי. חייבת לסכם אותן בכמה מילים. 
בגלל שמתוכנן עוד קינוח קטן אחרון אז נקרא לזה 'סיכום מחצית' או יותר נכון: 40 זה ה 20 החדש שנמצאים ב'ארובה' בקריביים. 

כן. כן. לפני שהחלו החגיגות הכרזתי רשמית שאני שרויה ב'משבר ה 40' לא יודעת אם זה בגלל 
שאני מושפעת, אבל בהחלט הרגשתי שאני בסוג של 'משברון ביניים'. החגיגות התחילו עם המשפחה 
בן זוגי והילדים פינקו אותי וחגגנו לבד ועם חברים קרובים. היה כיף ומאד מרגש. 

ההתרגשות החלה שהתחלתי לארוז ל'ארובה' יעד קסום בדרום הקריביים קרוב לוונצואלה, שם השמש זורחת והשמיים כחולים באופן תמידי. הם כחול- טורקיז ועוד חמישים גוונים של כחול , חול לבן- לבן והשוס: אלכוהול חופשי. הסלוגן של האי: 'one happy island' משפט אחד הממצה את כל מה שהאי מציע.  

ארזנו מזוודה עם הרבה בגדי קיץ, בגד ים, משקפי שמש וקרם הגנה (אני הייתי בצבע של החול הלבן). 
הוריי המהממים הגיעו במיוחד מישראל לשמור על הזאטוטים - נפרדנו זאת הפעם הראשונה
לשמונה ימים!!! לא פשוט, אבל חלף בשלום (לא נרשם שום משבר בצד הילדים).
עלינו על הטיסה ונחתנו באי הקסום הזה. 

שהינו במלון שה'כל כלול' אשר בדר"כ מרתיע אותי, זה לעיתים מעיד על אוכל פחות טוב וגם אלכוהול לא ממש איכותי. אז כאן זה לא עובד ככה: אלכוהול משובח חופשי כל היום (מ 10:00 בבוקר...ועוד בר מצוייד בחדר), אוכל ממש איכותי- כה איכותי כשמצאנו את עצמנו נגררים לאכול (בלית ברירה!) שלוש פעמים ביום.

לאחר יומיים כשהבנו שאנחנו צריכים להשאר עם בגדי ים, ניסינו לצמצם את כמות הביקורים או כמות העמסת הצלחות - מודה שללא הצלחה רבה. 'אם שותים- אוכלים לא?' אחרת אתה ממש מטושטש - אולי זה לא מדוייק, אבל זה משפט שעבד יפה בחופשה. 

החופשה כללה: ה ר ב ה אלכוהול. כל טיול או שייט כולל שתייה חופשית - ועוד מדגישים שהדגים נראים צבעוניים יותר אחרי ששותים (עלי זה בהחלט השפיע). היינו מוקפים בהרבה אמריקאים כבדי משקל - מה שכן קצת השפיע על הארוחות ודירבן אותי לרוץ עם האנגאובר על החוף בבוקר כמעט כל יום.
יציאות כל ערב - לשתות, לרקוד או לקשקש עם זרים שתויים כמונו. כולם מחייכים כל הזמן מה שגורם לך למתוח באופן תמידי את זוויות הפה - וזה גם עושה טוב לעור הפנים. רוב הנופשים פשוט מטגנים את עצמם בשעות היום ומדיי פעם נגררים באיטיות לאחד הברים למלא שוב את הכוס או הכד במקרה של האמריקאים - הכל אצלם אקסטרא אקסטרא לארג': 'קוסקו לייק' למי שמכיר. 

בקיצור: בזכות בן זוגי היקר והוריי הגשמתי חלום - לשרוץ בקריביים 'בטן-גב-צד' בגיל 40 וחזרתי הביתה מחוייכת עם ארבעים גוונים של אדום. אני מבטיחה לשתף בקינוח האחרון - אחרון של חגיגות ה 40 ולהתפנות לתכנן את השנה הקרובה. 

קצת תמונות למי שפספס: 

רוקמת החלומות

אז הגעתי בשעה טובה (זמן הולנד) לגיל המיוחל אולי לא מיוחל, אבל בהחלט מכובד. גיל שהחלטתי להקדיש
את תחילתו לחלומות. מספיק עם השאלות. תהיות. מי אני ומה אני ולאן פניי מועדות. החלטתי לקחת יוזמה 'ארבעימית' ופשוט לעשות סדר בכל החלומות: חלומות ׳פתוחים׳ וחלומות שעדיין נרקמים ולבדוק סטטוס. להתייחס לחלומות כמו אל משימה אשר צריכה להתממש. לנסות לגרום לזה לקרות או פשוט למחוק מהרשימה.

אז הנה כמה מהחלומות שאני מוכנה לחשוף בפרהסיה את השאר אני משאירה לעצמי. בכל זאת קצת פרטיות.

1. יש לי חלום שמתהפך אצלי בבטן כבר שנה. זה חלום מבויש. חלום רגיש. חלום עוצמתי. חלום כואב. אני חולמת להוציא ספר ילדים לזכרו של אורי שלי. יש שם לספר. הטיוטה כתובה. עוברת תהפוכות ותעבור עוד ועוד (תודה תודה דנה יקרה) אבל יש בסיס. יש מילים. יש סיפור ועכשיו קדימה לצאת דרך. אני משותקת מזה,
אבל החלטתי כצעד ראשון לבשר על זה ואז ארגיש יותר מחוייבת. יצאתי לדרך. סגור.  

2. בן זוגי היקר שיזכה לחיים ארוכים. קיבל בריף ליומהולדת 40: 

• כחול טורקיז בוהק שמסנוור את העיניים
• חול בתולי צהוב שלא נדבק 
• אין גשם. אין מונסונים. אין תקלות של מזג אוויר 
• בטן ולפעמים קצת גב
• קרם הגנה (במקרה שלי 50 פלוס)  
• לא עושים כלום. לא מתכננים כלום
• מזוודה קטנה עם בגדים קיציים 
• משקפי שמש 
• זהו. 

החלום מתגשם נוסעים ב 11.5 בע״ה והמטוס. פרטים בהמשך. 

3. יש לי חלום לא מוגדר. הוא זורם בגוף. זורם במחשבות. לא מצליחה עדיין לתרגם אותו למציאות. הוא מתבשל ואולי יגנז ברשימת החלומות של גיל 50 (אמאל'ה). אני באמת ובתמים מאמינה שיש סיבה למה הגענו לכאן. יש סיבה לסבל. יש סיבה לקיום. יש סיבה למה שעברתי במישור האישי. אני חולמת להבין יותר לעומק את הסיבה הזאת ולעשות איתה משהו אשר יעזור ויקל על אחרים. לקחת את הכאב לעשייה. לאנשים. לנסות להעביר קצת ממה שאני חוויתי הלאה. איך? עדיין לא יודעת ואשמח לרעיונות... 

4. לגבש רשימת חלומות להגשמה עד גיל 50 כי בלי חלומות איך נעוף גבוה? 

חלומות נעימים ושבת שלום! 

סלפי 40.

גיל 40 ואנוכי נפגש עוד שלושה ימים וזה הזמן לבחון את מה שעובר עליי ופשוט להוציא את זה לאוויר העולם. 
תמיד האמנתי שגיל בכלל לא משנה. יותר חשוב מה אתה מרגיש בנקודה מסויימת בחייך. האם אתה שלם, מאושר ובריא וממשיך להתרגש מהחיים. כל השאר שטויות. אבל היומהולדת הקרבה קצת שיבשה אצלי כל מיני דברים וניפצה אמונות (הגיע הזמן!). ברור שזאת לא ה'יומהולדת' - זה רק תירוץ או יותר נכון הזדמנות לעשות סיכום אמצע (בהנחה שאחייה עד 80!).

תקראו לזה משבר, אולי זוהי רק ׳הרמה להנחתה׳... אולי 'משבר 40' זהו ביטוי שגור ושחוק מדיי סביבי, ואני קצת מושפעת וחגה סביבו?! מה זה באמת משנה? 

אני כולי בתהיות של מי אני? מה אני? בטח באתי בשביל משהו יותר גדול ואני פשוט מפספסת. 

מה אני באמת רוצה להיות שאהיה גדולה? 

אבל את כבר גדולה!  

אז אני לא סגורה על עצמי או שאני פשוט רוצה להשאר קטנה? 

שיפוטיות. ביקורת - ולא בונה. הרבה תהיות. הרבה מחשבות. איפה החלומות? 

איפה לעזאזל המסקנות? ההחלטות? התעוזה? האומץ? התשוקה? ה'זיק'? 

ממה אני מפחדת? בעיקר מעצמי. 

אז החלטתי לכתוב. להוציא החוצה. מזל שהמילים יכולות עדיין להכיל אותי והנייר סופג הכל. 

לא כל מה שחלמתי יש לי בגיל 40. איבדתי את היקר לי מכל לפני 8 שנים. איבדתי את הבן הבכור שלי אורי ויחד איתו איבדתי תמימות. איבדתי חיות ושמחת חיים ושקעתי לתהומות האבל והכאב והייתי צריכה למצוא ולהמציא את ׳רוית׳ מחדש אחרי האובדן של אורי. אין כוחות. אין אנרגיות רק החיים ריחפו מעלי נוקשים ואכזריים. לא הייתי צריכה רק להמציא, אלא באמת להאמין.
להאמין שיש סיבה לכל מה שקרה, ואני פשוט לא מבינה כלום. 

לא רק להאמין, אלא גם להתמודד עם רגשות אשם עצומים, יומיומיים, עם כעס וכאב שלא מאחלת לאף אחד להרגיש. ללמוד להתחיל לבנות מחדש. מודה שהצלחתי להמציא את עצמי מחדש ולייצר שמחת חיים אמיתית וטהורה בחיי. יובל, ניתאי ושאול לקחו את השמחה הזאת לגבהים אחרים ועל כך אני מודה. מה שהכי קשה לי עדיין לקבל שמשברים וטרגדיות לא מחסנים מקשיים, מפרופורציות. לא מחסנים מכלום. חלוקת הסבל והקושי לא פוסחת גם עלי כל פעם מחדש. פעם נאבקתי בזה, היום אני פשוט מקבלת ומנסה להרפות. זה החיים וכמה הם יפים. 

גיל 40 זה גיל האמצע אז הנה כמה ברכות שכתבתי לעצמי: 

יותר להקשיב, בעיקר לעצמי. לסלוח לעצמי ולסובבים אותי. פחות לקמט את המצח - זה עושה קמטים. 

להרפות. גם ככה אין לנו שליטה וזה רק מייצר עצירות. 
לסמוך על האינטואיציה שלי - עד היום היא לא אכזבה. יותר להרגיש ופחות לחשוב. 
להפעיל פילטרים יותר מהר לנפות ולזקק, ואז כמו באפייה הכל יוצא אוורירי יותר. 

לנקות את המיותר, לצחצח את הקיים ולשמור עליו. ניקיונות פסח מתחילים בפנים. 

לאהוב בעיקר את עצמי. לדבר אמת. 

להמשיך לטייל. לאכול בריא. לחייך ולצחוק הרבה יותר, זה משחרר הרבה תהליכים בגוף וטוב לשרירי הפנים. לרקום חלומות חדשים- אף פעם לא מאוחר מדיי. לא לקחת דברים ללב, ולהרגיש יותר חמלה סביבי. שום דבר לא אישי, כל אחד והסרט שלו ותאמינו לי אתם לא רוצים להתחלף עם אף אחד. 

לא לוותר. לא להבליג. לא למהר. לנשום לתוך הרגע, גם אם אנחנו תקועים בזמן אחר. 

לקחת אחריות מלאה על חיי והרגשותיי. אני לא צריכה להמציא את עצמי מחדש פשוט לגלות את עצמי מחדש- וזה בפנים. פחות להתעצבן, פחות לקטר. לשמוע יותר מוזיקה. 

פחות לחפור - גם ככה לא מצאתי שם כלום עד היום וארכיאולוגית מדופלמת כבר לא אהיה. 
להיות בנתינה - ולהיות בקבלה ועם זאת לדעת להגיד גם ׳לא׳. השאלה היא איך אומרים.  
להמשיך לכתוב ולזכור ש'חיים רק פעם אחת' ואין לנו הזדמנות שנייה - כך שזה הזמן להעיז, לנסות, ליצור, לחלום, להרגיש, להכשל, לבנות, לצחוק, לנקות ולחיות. וכמובן בריאות ואופטימיות (זה הולך טוב ביחד). 

מזל טוב ובאופן רשמי אני מכריזה על פתיחת העשור החדש שלי. (טוב עוד שלושה ימים...) 

חג שמח לכולנו! 

מצאו את ההבדלים: סלפי שנתיים וסלפי ארבעים 

הכי הכי אוהבת באמסטרדם - חלק 2

המילה המלצות גורמת לי לעיתים לפריחה קלה. בעידן הדיגיטל וההילה סביב 'חוכמת ההמונים' אני ניזונה ומונעת על בסיס יומיומי מהמלצות ומוצאת את עצמי לא פעם שואלת את המרחב הדיגיטלי על המלצות בתחומים שונים. שורה תחתונה עד כה - טרם התאכזבתי. כנראה שגיבשתי לי מרחב דיגיטלי משובח (-:

בעקבות הבלוג, אני מוצאת את עצמי לפחות כמה פעמים בשבוע עונה לבקשות ופניות שונות ומשונות
על אמסטרדם ותודה לכל הפונים! דיי בזכותכם אני יונקת עוד ועוד מידע על העיר.
אני ממש לא מומחית לעיר וגם לא מתיימרת להיות, אך בהחלט אוהבת לשתף את האהבות הקטנות שלי וגם מנסה לרכז ולשמור לעצמי את הדברים האהובים עלי בעיר הגדולה.אז קבלו בקול תרועה את חלק ב' על האהבות הקטנות שלי בעיר הגדולה: 

Yoga Time 

Delight Yoga אוממממממ. שאנטי. לחובבי היוגה - זה הסטודיו שאני ממליצה עליו לחובבי היוגה. יש להם שני לוקיישנים. השיעורים באנגלית. מומלץ בחום. יש מספר סוגי יוגה. מורים מעולים. מרחב נעים. השיעורים קצת עמוסים, אבל יש מגוון שיעורים והמיקום של שני הלוקיישנים נוח וקל להגיע מרחבי העיר (ותודה לטלי ב. שהביאתני עד הלום).

Sushi Time

מדובר בהתמכרות קשה קשה. מי שעוקב אחרי מכיר את שאלותיי החוזרות ונשנות מהרגע הראשון שעברתי לכאן: 'איפה אפשר לאכול סושי טוב באמסטרדם?' יש כאן שפע של דגים ובאופן מפתיע ואפילו מעציב, אין הרבה סושיות משובחות. יייתכן שכמה יחלקו עליי... אז זה הזמן לשלוח אלי עוד סושיות משובחות!!! עד היום, גיבשתי 'רשימת סושי' אשר אינה מביישת מבקר מסעדות ואני בטוחה שיש עוד מקומות שווים אשר טרם ניסיתי. עד כה זה המקום הראשון שלי והוא בדרום אמסטרדם בקניון חביב ושקט בשם Gelderlandplein- באזור שתיירים בדרך כלל לא מסתובבים. לא הייתי מגיעה במיוחד לקניון, אבל אם כמהים לסושי שופינג וסושי זה תמיד שילוב מנצח.
המחירים סבירים והכי חשוב פשוט טרי וטעים! מומלץ להזמין בשעות הערב. ההמלצה שלי לסושי משובח באזור: Izakaya Tanuki (ותודה ללימור לוי ואודליה על ההמלצה!)

 כתובת: Pieter Lastmanwag 9, Amstelveen 

Steak Time 

Cafe Loetje אני יודעת שזה לא כל כך פופלרי בימים אלו להמליץ על מסעדת בשרים משובחת,
אבל סורי אני באופן רשמי טרם המרתי את דתי לצמחונות/ טבעונות אז כל כל מי שהמיר את דתו יכול לדלג להמלצה הבאה. זה ה---מקום בעיר לאכול סטייק משובח. באים לכאן אך ורק בשביל סטייק, צ'יפס ובירה. כן, כן מקום הולנדי טיפוסי ומשובח. ממוקם ברחוב שקט לא רחוק מהמוזיאומפליין. המסעדה תמיד ובכל שעה הומה אדם, בעיקר מקומיים ופחות תיירים וניתן להזמין מקום רק משישה אנשים ומעלה או פשוט לחכות. ההמתנה מומלצת בחום, אם נקלעתם לאזור. אני תמיד מזמינה את אותה מנה וטרם התאכזבתי. יש כמה סניפים בעיר- יכולה להמליץ רק על הסניף הזה.  

כתובת: Johannes Vermeerstraat 52, 1071 DT Amsterdam 

Brasserie Time  

Cafe George - בית קפה מודרני אשר מסתבר שקיים סביבו הרבה 'הייפ' והוא מוקם על תעלה קסומה בשם ליידסגראכט. נקודה שלווה, אך קרובה לכל הבלאגן ולליידספליין. 'ספוט' מושלם פלוס ++ ליום שמש. יש כמה סניפים בעיר ואני נחשפתי (ותודה לעדי ג.) אליו לאחרונה ביום שמש מ-ה-מ-ם וכמובן ישר התאהבתי. קצת יקר, אבל שווה בדיקה. 

כתובת: Leidsegracht 84, 1016 CR Amsterdam

Culture time 

Foam - Photography Museum 

מדובר במוזיאון צילום הנחשב לאחד המובילים והחשובים בתחומו ונמצא במרכז העיר. באופן אישי אני הולכת לאיבוד במוזיאונים גדולים ואחרי שעתיים- שלוש (מקסימום) זקוקה לאוויר צח וחשה 'אוברדוז' תרבותי. בתור חובבת צילום ונגמלת אינסטגרם - עם קריזים תקופתיים אני מאד אוהבת ללכת למוזיאון. תערוכות מגוונות בתחומים שונים: צילום עכשווי, אופנה, היסטוריה ועוד ובהחלט שווה בדיקה אם אתם מגיעים לעיר. 

כתובת: Keizersgracht 609 1017 DS Amsterdam

Ice cream Time

ונקנח ב----גלידה איטלקית הכי שווה בעיר: Pisa Ijs ממוקמת בדוכן ליד ה RAI. את הטעמים יסדו ורקחו משפחת איטלקים ב 1935 וחוץ מההיסטוריה היא נחשבת 'מוסד' בעיר. יש להם את מגוון הטעמים הכי גדול בעיר וחוץ מהדוכן יש גם גלידריה & בית קפה בשכונת הפייפ. גלידה משובחת! 

כתובת: 

Eerste van der Helststraat 62B, Amsterdam (בפייפ) Scheldeplein 10, Amsterdam (ליד ה RAI)