'לא על הבמבה לבדו': מיומנה של 'הורה מלווה'.

בשנה שחלפה בין יתר עיסוקיי בעיר הגדולה, הפכתי להיות 'הורה מלווה' (באנגלית זה נשמע יותר טוב).
טיולים ופעילות בבית ספר - אני שם. סטטוס 'הורה מלווה' תמיד היה משימה בלתי אפשרית כאשר גרתי בארץ. המעבר להולנד והרצון להתערות, להכיר וללוות את ילדיי ב'אש במים ובחבלי ההסתגלות' דירבן אותי להיות קצת יותר חברותית, נעימה וחייכנית לשנס מותניים ולהתנדב לפעילויות. יש להוסיף ל'רוח ההתנדבותית' ילד מהמם אשר איתגר את בית ספר (ואותי) ולמעשה רשמית הפך אותי להורה מודע 'פלוס פלוס' ואני חייבת לציין בלי שמץ של ציניות שהתהליך היה מתגמל עבור שני הצדדים. 

וכך הפכתי להיות ה'מלווה הסדרתית'. הילדים הולכים לביה"ס בינלאומי וישנם מספר טיולים (האמת דיי שווים) במהלך השנה. מוזיאונים, קטיף פירות, קונצרטים, גן חיות, תערוכת פרחים, חוף הים (טוב, זה היה קצת מביך) ועוד כל מיני אטרקציות הולנדיות חביבות שאני תמיד שמחה להכיר. כהורה מלווה, ניתנת לי הזדמנות לראות את ילדיי מזווית קצת אחרת באינטראקציה חברתית, במיוחד שהם עוד בגיל כזה סימפטי שהם מבקשים ממך להצטרף ולא ממדרים אותך רשמית מכל חשיפה פומבית. ברור לי שנוכחותי משפיעה, משבשת ולעיתים מקצינה התנהגות כזאת או אחרת, אבל לי באופן אישי זה תרם המון ואפילו קצת זרק אותי לילדות. 

אז הנה כמה קוריוזים מהטיול האחרון שליוותי את הכיתה של יובל. נוסעים באוטובוס, הפעם ל'מוזיאון המים' בארנהם. קיימת תופעת טבע שכנראה לעולם לא תכחד: ת-מיד יש את קבוצת המופרעים, המקובלים, ילדי הבמבה והממתקים וזבי החוטם והם ת-מיד מחולקים לקבוצות באופן אורגני שמתיישבים באוטובוס. 
ללוות חבורת זאטוטים קולנית, זוהי לא רק אחריות עצומה ולהיות סוג של שוטר חייכן וסבלני, אלא גם ללוות חבורת ילדים ולהלן דוגמית של שמות הילדים: (מתנצלת מראש על השיבוש ומזל שהם לא קוראים עברית!!!)

- קא-אה 
- שיבנש 
- רישהאב 
- אמייי
- ניהה 

ואחסוך מכם את שאר השמות בשלב זה, מזל שמדובר בכיתה של 21... מה שכן הופך אותנו לשווים בשלב זה, זאת העובדה שאין סיכוי בעולם שהילדים יצליחו להגות את שמי והם מתחילים לקרוא לי במגוון שמות מוזרים ובסוף נשארים עם 'מיס'. תוסיפו ל'כור ההיתוך' את שאר ההורים המלווים שגם להם שמות עם ניחוח בינלאומי, ואני תוהה למה אין אפליקציה כמו 'שזאם' לשירים, שאני פשוט יכולה לעבור בין הילדים וההורים ולקבל סריקת שמות כולל הגייה נכונה... גאוני לא?! 

וכך מתחיל היום: אני פונה אליהם, הם בערך מבינים. אני קוראת להם בשמותיהם וכאן מתחילה פדיחה מס' 1: אני באמת מתאמצת לקרוא בשמותיהם, יובל מתקן אותי: השם לא נכון או הדיקציה לא נכונה או 'וואט אבר'.
אני מתנצלת ושוב מנסה לשנן ולזכור ומוצאת את עצמי חסרת אונים קוראת ל'קא-אה' היפנית 'ני-הה'. מתבלבלת בין שמות הילדים מהודו ומתקשה לפענח את האנגלית השבורה שלהם והם מנסים להבין את שלי.
בשלב מסויים, פשוט התייאשתי וניסיתי רק להיות ׳הורה מלווה׳ אחראי מבלי לקרוא בשמות ונעזרתי ביובל כדי לזרז ילד סורר המשתרך מאחור. 

תודה לאלוהיי הפרטים הקטנים: הפסקת קפה. אני לוגמת כמה לגימות של שקט וקפה זוועתי, ואז ילדה הודית חביבה ניגשת אלי ובוהה בי ארוכות. אני מנסה לחייך, לתקשר... להבין מה היא רוצה מחיי. אני בהפסקת קפה גם להורים מלווים יש זכויות לא?!? ואז לאחר החלפת מבטים נואשת היא אומרת לי: ״מה יש לך על הפנים?!״  
אני מנסה להיות חביבה: איפור?! והיא עונה: ״לא! ממש על הפנים. יש לך נקודות!!!״ 
אני מבינה שהיא מתכוונת לנמשים... (חשבתי שהאיפור וחוסר חשיפה ממושכת לשמש עשו את שלהם בהולנד, מסתבר שטעיתי...). אני מסבירה בסבלנות שאלו נמשים, מבלי להכנס לעניין הפיגמנטציה באנגלית.
הילדה פוערת עיניים ומתקרבת אלי עוד יותר: "אף פעם לא ראיתי אישה עם נקודות על הפנים"....אני כבר מגיעה לקצה החביבות שלי (והקפה הזוועתי כבר קר!!!). אני מנסה בחביבות להעביר נושא, אבל היא קוראת לחברה ויחד הן מנתחות את האישה עם הנקודות. לאבלי. פאן- לי. 

תודה לאל וחבריו מהעולם, הגיעה ארוחת הצהריים. אני מתיישבת עם החבורה הבינלאומית שלי: יפן, הודו, צרפת, ישראל ואנגליה ובוהה בקופסאות האוכל. קא-אה היפנית המהמממת, מוציאה גוש אורז ופיסות אצה ומתחילה לאלתר לה סושי. אח"כ היא מוציאה שלל ממתקים 'הורסים' באריזות צבעוניות מיפן וכולי כמו תלמידה באלי להגיד לי: אפשר לטעום? (חוק מס' 1: אסור לחלוק מזון עם תלמידים אחרים בביה"ס מטעמי בריאות או משהו כזה...באסה) ואז הילדים מהודו פותחים את הקופסאות ואני כחובבת אוכל הודי על גווניו השונים, נשברת מהריחות ומביטה בכריך הבריא, אך החיוור שלי ולועסת אותו בשקט ועם הרבה פחות חשק בשלב זה. 

חוזרים לאוטובוס. עוד שעה וחצי אני מקבלת בחזרה את חיי ומזדכה על האחריות, השמות  וחבלי הקליטה. אני מתיישבת לי באוטובוס ומנסה קצת לנמנם, להתעלם מהרעשים הסביבתיים ואז אני שומעת: "מיס, מיס...." ואני שוב קופצת בבהלה ולובשת את ארשת ההורה המלווה. שכחתי שכאן אני רק 'מיס X' והם בדיוק כמוני אבודים בניסיון להגות את השם 'רוית'. כן, כן פונים אלי בכבוד. ואני עונה: כן? מתמוגגת מהנימוס העוטף אותי...ואז הילדים קופצים עלי בשאלת השאלות: "אפשר לפתוח את שקיות הממתקים?" אני כמובן עדיין בסטטוס 'נמס' שהם פונים אלי עם שאלות ברומו של עולם ובאמת הזאטוטים מבקשים את רשותי לפתוח שקית במבה...(במבה= שם קוד לממתק בפוסט זה) אני עונה: "ברור!!! בטח. אין בעיה".  הילדים כנראה בהלם מהחופש והמתירנות אשר 'מיס X' העניקה להם, ותוך מאית השנייה, נקרעות ללא רחם עשרות שקיות קטנות וצבעוניות. המורות מסתכלות עלי בזעף. אני מנסה לחייך ולנשום רגיל בשארית כוחי. הגענו לבית ספר. אני סופרת את הילדים. כולם שבו בשלום. כולל אני. אמן. עד הטיול הבא... והנה לקט תמונות מעורב להמחשה: 

הכי הכי אוהבת באמסטרדם.

בעקבות פניות סייבריות חוזרות ונשנות, פידול אורבני מתמשך על אופניים אשר הוביל לגילוי מקומות מופלאים בעיר, החלטתי לשרבט פוסט שימושי אשר יתמקד ב'אהבות הקטנות' שלי באמסטרדם ולהוציא לאור את התופינים שאני 'הכי הכי אוהבת' (נכון להיום).
הפוסט כמובן מוקדש ל׳משולש הקדוש׳: שופיניג. אוכל. אלכוהול, ולעוד כמה פינות-חמד שאני שמחה לחלוק באהבה גדולה עם מי שגר כאן, עומד לעבור לכאן או רק על נמצא כאן על תקן תייר מזדמן ומחפש מקומות קצת פחות תיירותיים.אני לא לוקחת אחריות על ההמלצות הכל עניין של טעם. ריח. גנים והעדפות כאלו ואחרות, כך שאשמח לפידבק (עדין) ממי שחווה או חושב אחרת וכמובן להמלצות נוספות שאוכל לכתת רגליים או לגלגל אופניים ולבדוק. 

החלטת הרגע: פעם בחודש (בלי נדר) אעלה את 'רשימת המומלצים החודשית' שלי לאמסטרדם ומניחה שזה יגלוש לעוד מקומות מסביב כי אמסטרדם כבודה במקומה, אבל יש עוד דברים יפים ב'ארץ הגבינות' ומסביבה. 
אמנם מרגיש לנו יותר, אך רשמית אנחנו חוגגים כאן שנה (וכמה ימים אבל מי סופר) ולקח לי זמן להתבשל, להפשיר (קררר), להכיר קצת את העיר ואסכם את השנה במילה (תודו שזה קשה!): 
התמכרתי. (ולא לסמים!!!). 

'שופיניג הל'

כאחת אשר מתעבת קניונים, מתחמי קניות עמוסים וחובבת שופינג מדוייק בחנויות קטנות ומסוגננות, הנה לקט חנויות שגיליתי בשוטטות אורבנית שיטתית. אלו חנויות משובחות אשר אני תמיד תמיד אוהבת לבקר ולהעשיר את הגרדרובה הפרטית, סתם להתענג על העיצובים החדשניים או להביא איזה צעצוע של פעם לילדים. 

Luba החברה החדשה שלי. 
נתחיל בזה שלקח לי זמן למצוא כאן חנויות בגדים שאני ממש מתחברת אליהן עד שפגשתי את 'לובה' וזאת הייתה אהבה ממבט ראשון. זה לא שאין באמסטרדם את כל מותגי העולם, ובאמת לא חסרות חנויות בגדים שוות אבל בלובה יש סגנון אחר, שונה, 'וינטאגי'- שיק- בייסיק' ואוסף משובח של מעצבים מוכשרים. (שמלות שוות במיוחד אבל לא רק). 
את החנות הראשונה גיליתי באזור ה'יורדן' (Jordaan) ברחוב הארלם (Haarlemmerstraat) ויש חנות נוספת באזור הפייפ (de pijp). החנות מציגה מגוון מיוחד ומדוייק של מעצבים שונים בסגנונות שונים. התצוגה שלה מחולקת לצבעים (מה שכבר שבה אותי... ויש לי תיאוריה שלמה על אנשים וצבעים אבל על זה ארחיב בפוסט אחר). בקיצור שווה ביקור ויש להם גם חנות אונליין פחות שווה בעיני).  

COTTONCAKE חנות & בית קפה ליד 'אלברט קאופ מרקט' בפייפ . מגוון מותגים ופריטים שווים: נעליים, מעילים, אקססוריז וצעיפים (הורסים!!!). השילוב של חנות וקפה תמיד מרגש אותי. שופיניג זאת חוויה מרוממת, אך סוחטת ולכן אין כמו לשבת בתנוחת נצחון מחוייכת רגע אחרי ה---רכישה. במקום מוגש אוכל אורגני ועוגות 'הום מייד'. 

BlueBlood - מותג אמסטרדמי שהתחיל מאהבה עזה ל'כחול עמוק' שכולנו מחוברים אליו בוריד:
ה- ג'ינס. שלוש חנויות בעיר ואחת ברוטרדם. חנות מאסט לגברים ונשים. הייתי משתפכת עוד קצת בשבחה, אבל אז תחשבו שיש לי אחוזים בחנות. 

Tinkerbell חנות צעצועים קסומה ממוקמת במרכז אמסטרדם לא רחוק מהליידספליין. בטינקרבל יש הכל מהכל: מגוון מקסים של צעצועים קלאסיים ומגוון צעצועי דימיון, מדע ומשחקים עם פוקוס חינוכי לילדים - עד גיל 9. בכלל כל האזור מרופד בחנויות בוטיק שוות ומחייב ביקור. החנות היא פשוט פלאשבק לילדות, צעצועים פשוטים, לא קולניים המעודדים אותך להשתמש בדימיון ולא רק ללחוץ על כפתורי פלסטיק אטומים ומסכים. 

HAY AMSTERDAM חנות עיצוב מגניבה בשילוב קפה של De Koffie Salon  רשת קפה מגניבה עם קפה איטלקי איכותי. נכנסתי בגלל הקפה - נשארתי בגלל חנות העיצוב של HAY מותג דני פורץ גבולות, בעיצוב חדשני המייצג גם מעצבים עכשווים מכל העולם: רהיטים, אקססוריז לבית, שטיחים, מצעים ועוד. במקום מוצגת הכלאה נדירה של רהיטים, ארכיטקטורה, אופנה ועוד. 

אוכל # קפה # אלכוהול 

  

TwoForJoy בית קפה קסום ברחוב Haarlemmerdijk  (אחרי שתקנו בגדים בלובה...). נחשפתי לבית קפה הזה עוד כאשר שאול, בן זוגי היקר גר לו בדירת הרווקים מהממת ביורדן (לפני שהצטרפנו אליו). יש במקום 'גוד וויבס' שמבחינתי זה כבר הופך את הקפה לטעים יותר. הקפה משובח ובכלל מדובר באחד הרחובות השווים בעיר ככה שבכל מקרה תתגלגלו לכאן. 

Corner Bakery הקפה החדש שלי. מצאתי את בית הקפה הציורי הזה הנמצא לא רחוק מהמוזיאומפליין. רחוב קטן. קפה מדוייק. מקום חמוד לארוחות בוקר ובראנץ'. הם עדיין תחת סטטוס 'התארגנות', אבל מאז פקדתי את המקום מספר פעמים ועד כה תמיד נהנתי לשבת.  

   

היווניה הקטנה שלי. Griekse Traiterie Romios בפייפ. זה מסוג מסעדות הפועלים האפלוליות שאני באופן אישי נהנית תמיד להכיר. במקרה הזה, קיבלתי המלצה חמה ובהחלט לא התאכזבתי. אוכל יווני אמיתי. גירוס חלומי. מוסקה. ממולאים. המקום ממש ממש קטן כך שהרוב באים לקחת, חוץ מ'משפחת לוי' שקצת 'התלבשה בחביבות' על המקום. למי שחפץ להתחכך במטבח יווני ים - תיכוני אמיתי. דיז איז דה פלייס. 

Surya אוכל הודי & נאפלי. אם חשקה נפשכם באוכל הודי & נאפלי מהמם ואותנטי, אווירה נעימה הגעתם למקום הנכון. מיקום:אזור הפייפ. 

Le Fournil המאפיה הצרפתית הכי שיקית בעיר. בגטים. קוראסונים. כלמיני לחמים ומאפים והכל במבטא צרפתי ממיס. בהחלט שווה ביקור לכל אוהבי הפחמימות. מתוק, מלוח ושאר החטאים. 

אלכוהול - שלושה שוטים משובחים 

5&33 - בר- מסעדה- גלריה. נפתח לפני מספר חדשים וכבר עשה גלים. הדים ורעשים בעיר. עיצוב טרנדי עכשווי וחללים שונים מעוצבים- תלוי באיזה מוד אתם נמצאים. 

  

 Pata Negra הטאפס בר הכי מגניב בעיר. טאפסים מסוגננים, סנגריה בשפע ואווירה שמחה שתגרום לכם להתנועע (במיוחד אחרי כמה סנגריות). מסתבר שיש שלושה כאלו בעיר. אני מכירה רק את זה ברחוב Utrechtsestraat שהוא בכלל רחוב מדליק, מרופד בחנויות מטריפות, בתי קפה וברים. מומלץ להזמין מקום. 

VYNE בר יין מעוצב למביני עניין (ותקציב) בלבד. יינות מובחרים מכל העולם. מקום שקט, רומנטי. לא רחוק מליידספליין.  

אני משתדלת לעדכן באופן שוטף את ההמלצות בבלוג. אתם מוזמנים לבדוק ולהציץ תחת: אמסטרדם- החיים הטובים: אוכל. ברים. שופינג. אשמח לקבל המלצות, פידבק וחוויות שלכם מהעיר הגדולה. 

עד הפוסט הבא ... תהנו. סופ"ש רגוע וקצת selfie משפחתי:  

להמלצות נוספות תכנסו לדף

 'ההמלצות הכי שוות למבקר באמסטרדם'  

עבר. עובר. עתיד. חלק ב׳.

שירבטתי את חלק ב' הכולל אוסף אקלקטי של חוויות הולנדיות. הכל סובייקטיבי אנד אובייקטיבי. קצת סטרפטיז רגשי והורמונלי. חוויתי. פלספני ובאמת לא מתיימר להגיד כלום. תהנו. 

׳מלחמת האור והחושך׳. 

לקום בחושך. אי אפשר להסביר את זה. הגוף הפיזי מתמרד. הנפש זועקת. פנסי הרחוב דולקים. צריך לקום ולהתארגן ועדיין חושך. להעיר את הילדים ועדיין חושך. לצאת לביה"ס ולעבודה ועדיין חושך. להדליק את פנסי האופניים. כל החושך הזה בבוקר לא תקין בעליל. קונטרסטי. מכביד. ורק לקראת 9 בבוקר מתחילה לה הזריחה. אם אפשר לקרוא למעבר בין שחור לגווני אפור: זריחה (ככה זה כאן בחורף). זה לא שאין לפעמים זריחות יפות, אבל הן מגיעות מאוחר מדיי בהנחה שהשמש החליטה לבקר אותנו. מודה ומתוודה: קשה לי מ א ד להתרגל לזה. אני ניזונה מאור השמש. זקוקה נואשות לאור של בוקר (ושמיים כחולים, אבל על זה אני עוד מוכנה להתפשר). אני זקוקה לאור של זריחה בשביל לינוק אנרגיות (כן, כן אתם מריחים כאן געגועים לזריחות בישראל). התרגלנו? לא. אבל נאלצים לחייך ולדדות ב א י ט י ו ת. בחושך. 

"החיים, זה כמו אופניים: אתה צריך להתקדם כל הזמן מבלי לעצור, כדי לא לאבד את שיווי המשקל" - אלברט איינשטיין. 

מיומנויות רכיבה. ההולנדים נולדים יחד עם האופניים. הם רוכבים מיומנים מגיל ינקות. מפדלים במקצועיות בכל סוגי מזג האוויר. בכל גיל. גומעים מרחקים והכל עם האופניים. הם מעמיסים (באלגנטיות) על האופניים הכל: ילדים, קניות וזר פרחים ענק. מה שמצליח להמם אותי כל פעם מחדש זה שהם פיתחו מיומנות רכיבה
'על- אנושית' ללא ידיים. היכולת כה משוכללת עד שראיתי בחורה מפדלת לה להנאתה, ביד שמאל היא אוחזת מגש פיצה וביד ימין היא בולסת לה סלייס עסיסי. סיפור אמיתי. פידול באופניים עם ידיים בכיסים, או פלאפון ביד ותינוק מקדימה. אני באמת לא מבינה איך הם עושים זאת. לא מומלץ לנסות בבית. ו'בחייאת' שימו כבר קסדות. לקח לי כמה שנים לחפור לילדים שלי כמה חשוב לחבוש קסדה, אז נכון שהם סוג של חייזרים כאן עם הקסדות על הראש אבל "איי דונט קר"!. 

בלאדי מאנדיי. 

יש כאן קונספט גאוני המשותף לרוב מדינות אירופה והלוואי שיום אחד פשוט נאמץ 'קופי- פייסט'  בארצנו הקטנטונת. השבוע מתחיל ביום שני. עד כאן לא חידשתי לכם כלום... יש כאן סופ"ש ארוך גם לילדים שזה גם נפלא (תלוי את מי שואלים כמובן) . יום שני מתחיל רגוע. רגוע. השבוע מתעורר לאיטו ורוב העסקים/ חנויות וכו׳ נפתחים רק בסביבות 12-1 צפונה. כמובן שבחברות עובדים כרגיל, אבל האווירה אחרת. יום שני רגוע זה מדבק. זה שפוי. זה קצב אחר במקום טרפת ראשון. גאוני לא? 

"אם אתם חושבים שאתם יכולים ואם אתם חושבים שאינכם יכולים, בשני המקרים אתם צודקים"  -
הנרי פורד. 

יובלי נבחר לתלמיד החודש. אנחנו בדיוק סוגרים כאן שנה ויובלי אוטוטו בן שמונה ומלמד את כולנו ש'השמיים הם הגבול'... וגם את השמיים אפשר לפרוץ ולצבוע בהרבה צבעים ... אם רוצים. כמה אני שמחה בשבילו ולומדת ממנו כל יום מהי נחישות. רצון והתמדה והכי הכי חשוב הוא באמת באמת נהנה מזה. 

לא עוצרת באדום. 
את טבילת האש ההולנדית שלי עברתי לפני חודש, כאשר חציתי מעבר חצייה באור אדום עם האופניים ונענשתי בדו"ח כואב של 80 יורו. אאוץ׳. לא עוברת באדום גם אם זה מפתה בלילה והרחוב ריק. אומרים שאנחנו לומדים דרך קושי ואז בוחרים אם להפוך את הקושי לתובנה. היה קשה לי לקבל, אבל הפנמתי. 

סרבול חורף.  
אם יש משהו שאני שונאת וגורם לי לגרדת ועצבנות יתר זה להרגיש מסורבלת. שונאת לבוש שכבות. שונאת לקשור את עצמי למוות עם עוד צעיף. כפפות כובע ומה לא (רק לסייג: יש לי 'פטיש' צעיפים ואוסף צעיפים מספיק בשביל לפתוח חנות, אבל אין קשר) לסרבול החורפי הזה לעולם לא אצליח להתרגל. מרגישה תמידית כמו
'דב קוטב' עם מעיל ענק ומגפיים. 

שיר מקסים שקט ומשובח לפתוח סופ"ש.

Lykke Li- I know places

להמלצות נוספות תכנסו לדף

 'ההמלצות הכי שוות למבקר באמסטרדם'  

תובנות לבנות.

חזרנו משבועיים מרתקים באזור ה'אלפים הברניים' במרכז שוויץ. כאשר שוהים הרבה זמן גבוה גבוה, מלבד הנופים המשכרים אשר עוטפים אותך מכל עבר והלבן הנצחי המסנוור, מרגישים ומסניפים אוויר נקי, צח וטהור. קצת התפייטתי, אבל באמת הטבע אילץ אותי לעצור ולהיות בשקט, 'לא להפריע' ולהתבונן פנימה. אפשר גם להאשים את 'דלילות האוויר' בגובה הזה, לכן קחו בבקשה בערבון מוגבל את שלל ה'תובנות הלבנות' שהחלטתי לרשום לקראת שנת 2014:

• אוממממממ. נשימות. עברנו שנה בהחלט מאתגרת ואני עדיין מרגישה מאותגרת, בעיצומו של המסע. מזכירה לעצמי להתמקד בטוב שחווינו, לתחם את הקשיים וללמוד מהם.

       בוטום ליין: מודה על ההזדמנות הנפלאה שקיבלנו: לחוות, להתפתח וללמוד.(להתלונן זה בזבוז           אנרגיה- והכי נורא זה ממכר!!!).  

• החיים הם מעבר אחד גדול. ישנן הרבה עצירות, מקומות נפלאים לעבור, גם מקומות חשוכים, עליות ירידות, מהמורות ולא מעט 'פיצוציות' בדרך. מזכירה לעצמי שהמעבר הזה דינמי, כל הזמן בתנועתיות, גם אם זה מרגיש תקוע זה זמני. וזה בדוק!  
• להתמקד במשפחה - זה מקור הכוח. (וזאת לא תובנה חדשה...) 
• לא הכל דטרמיניסטי. תכל'ס אין לנו באמת שליטה על כלום. ככל שננסה לשלוט יותר על כל פרט ופרט אנחנו רק מותשים ונחלשים. תחושת השחרור נפלאה - רק צריכה להתאמן בה יותר. 
• לעשות רק מה שאני אוהבת. לא להתפשר בגלל שאין ברירה, תמיד יש ברירה ובחירה. השאלה איך אני בוחרת להתמודד עם המצב. 
• לזכור ש'ציפיות' שייכות לכלי מיטה ולהפסיק לצפות מאחרים. אם אני עדיין מתאכזבת להסתכל פנימה ולהתבונן. 
• לא לפחד משינויים
• להמשיך לטייל ברחבי אירופה כל עוד אנחנו גרים כאן 
• ל'הרוג' את תחושת ה'לא נעים' לי. להגיד 'כן' אוטומטית לפעמים זה יותר גרוע מלהגיד 'לא'. 
• לסלוח לעצמי ולאחרים 
• יש לי באמת זמן להכל -  אם אני באמת רוצה את זה.
• לצחוק יותר - זה בהחלט מרפא הכל (גם לבכות...) 
• להגשים חלומות... גם אם החלומות נראים רחוקים. זה אפשרי או לפחות אני יודעת שניסיתי. חלום ראשון נרקם לו ומתחיל להתגלגל החוצה - מבטיחה לספר על כך בקרוב. 
• גם אם אני נורא נורא רוצה משהו, ממוקדת בו, מנסה לעשות הכל על מנת שזה יקרה ... קיים סיכוי שזה פשוט לא יקרה. זה נשמע פשוט וקל לביצוע, זה לא פשוט בכלל! תחושת ה'מגיע לי' מזמן נכחדה, אבל אני לא מפסיקה להאמין ולשמור על אופטימיות. נשמע קצת עמום אני יודעת. יש בכל זאת כמה דברים שאני בוחרת להשאיר מחוץ לסייבר. 
• להפסיק לפעול מתוך אגו - 'איטס קילינג מי'! 
• להיות בנתינה - זה ממלא מצברים 
• ככל שאני מדוייקת יותר עם עצמי והסביבה - יש לי פחות כאבי בטן. 

את הגלויה הזאת מצאתי בחנות עיצוב מקסימה בלוצרן, ותליתי אותה בבית על המקרר.   
מבחינתי, הטקסט ממצה את ה'אני מאמין' שלי בחיים.  

מקדישה לכם בהרבה אהבה טראק המעלה אצלי את מפלס האנרגייה בגוף (במיוחד בזמן ריצה) 

                                       Klingande - Jubel

עבר. עובר. עתיד - חלק א'

בתאריך 12.12.2012 בדיוק בשעה 12:00: מצאתי את הדירה שלנו באמסטרדם.

נכנסתי פנימה (ליתר דיוק: טיפסתי מתנשפת במעלה המדרגות התלולות) וישר ידעתי שזוהי הדירה שלנו.
פשוט הרגשתי. מי שמכיר אותי טוב ועבר איתי פז"מ של כמה וכמה שנים, שמע על כך בעבר שיש לי 'קטע חזק' ואף מצמרר עם 'מספרים', צמידות מספרים, תדירות מספרים, תאריכים מסויימים. אל דאגה, אני לא מתכוונת לצמררר אף אחד עכשיו ולכתוב על כך פוסט. 

אתם בטח שואלים - אז למה התחלת עם זה? כי אוטוטו חלפה לה שנה ואנו חוגגים מסיבת סילבסטר משפחתית למעבר לאמסטרדם (31.1.2014), וזוהי בהחלט הזדמנות נפלאה לכתוב ולשפוך פנימה את כל ה'רעשים'  שהצטברו בראשי בחודשים האחרונים. אז הנה אני מתחילה: 

ווואאאווו! (ארוךךךך) כמה עברנו בחודשים האחרונים, כפי שהילדים אומרים: 'מלאן ת'לפים' חוויות. 

אז הנה תמצית מזוקקת למי ששכח או טרם קרא את הפרקים הקודמים: 

1. שלג על עירי: עברנו לכאן בפברואר 2012. נחתנו ישירות לקור ולשלג ולבית ספר חדש
באמצע השנה (יש לציין שההולנדים כל הזמן מדברים על מזג אוויר- וזה מדבק. אני נדבקתי. מודה). 

2. בהמשך לסעיף 1 - ממש לומדים באדיקות לנתח את ה'אייקונים' בתחזית מזג האוויר ואת קרני השמש ברמות של דקות. שעות. אי אפשר להסביר או להבין את הכמיהה העצומה לשמש - עד שהיא פשוט איננה במשך ימים ואפילו שבועות. מרשם בדוק לדיכאון. בימי חורף שהשמש מגיחה- כ ו ל ם מחייכים.  

3. 'תובנות פה': שלושה ימים לאחר הנחיתה, בזמן שכולנו עדיין שרויים בהלם קל, 
עברתי תאונת אופניים כואבת אשר הותירה אותי עם מספר תובנות חשובות: 

• ללמוד לשלוט באגו והבטחון העצמי המופרז שלי - ולא לרכב על אופניים בשלג! יש לציין שזה כלי הרכב החביב עלי ו---על ההולנדים. 
• להבין כמה אנחנו יצורים מוגבלים כאשר אצבע אחת שבורה! פאקינג קמיצה אחת שבורה וחיי השתנו (-: 
• להודות לגדעון שרייבר סוכן הביטוח (ולסיגל ברננקה על ההפנייה לגדעון) שעשיתי ביטוח תכולה הכולל גם פלאפונים (250 יורו על החלפת מסך?!) 
• להודות לבן זוגי היקר אשר הכריח אותי לחזור לפדל ולהתמודד עם הטראומה (שאין שלג...) 
• להסביר לכולם שבן זוגי באמת בנאדם חביב והוא לא מכה אותי!!! חודש עם סימנים כחולים- וורודים על הפנים, כובע ענק ומשקפי שמש (שאין שמש!) שאת חדשה בשכונה - לא מוסיף קרדיט או נקודות למשפחה החדשה! 

4. מקור האושר: להסתכל על הילדים המקסימים והאמיצים שלי אשר עברו (ועוברים) חודשים לא פשוטים ומאתגרים: מעבר למדינה חדשה, שפה חדשה, ביה"ס חדש באמצע השנה, פרידה מחברים ומשפחה (ומהים), ללמוד כיצד רוכשים חברים חדשים כאשר אתה לא מדבר את השפה...כמה שינויים. 
ה'קטן' סובב את בית הספר ואותנו על האצבע ולימד אותם כמה דברים על התרבות הישראלית, מרדנות ונחישות, אבל עם הרבה הרבה חוש הומור. למדתי ממנו המון. לאט לאט, בנחישות האופיינית לו הוא למד אנגלית (וקארטה), רכש כמה חברים ועדיין נמצא בתהליך הסתגלות. הוא התאהב בקארטה, בעץ כריסטמס ובילדה ברזילאית מהממת בשם 'אנה- לואיזה', התמכר לסדרת ה'פנתר הורוד', מצייר מקסים והשנה אף התחיל לכתוב ולקרוא באנגלית. 
ה'גדול' שלי: למד מה זה לא להיות 'הכי טוב' בכיתה, שלא מבינים אותך, לא משחקים איתך...שיעור קשה לעבור בגילו הצעיר, אבל שיעור נפלא לחיים וכל הכבוד לו שהוא הסתגל ונקלט כל כך מהר - מוקף חברים בכל המסגרות, מדבר בבטחון ומציג פרוייקטים באנגלית. התאהב בהחלקה על הקרח, הרנינג ודגים טריים על כל סוגיהם, לומד נגינה על פסנתר והפך להיות מומחה במצגות POWER POINT, לומד 2 שפות חדשות במקביל...ועוד היד נטויה. זה לא שהכל סילאן, אבל אני בטוחה שהתקופה הזאת תעצב ותחשל אותם ותתרום להם כל כך הרבה לחיים. 

אני באמת ובתמים מסתכלת עליהם ונפעמת: לא יודעת אם הייתי מסוגלת לעשות חצי מזה ועוד לחייך.
הם נחשפים לכל כך הרבה תרבויות חדשות, אנשים מכל העולם, חגים, טיולים, מאכלים, מתמודדים עם פרידות מחברים בביה"ס הבינלאומי, געגועים למשפחה לחברים,  והכי חשוב (בעיני): מאושרים ולומדים להיות אזרחי העולם ולכבד את כולם. לומדים על מודעות וסבלנות כלפי האחר. 
אני מתעדת כל הזמן את הגיגיהם השנונים בדף הפייסבוק שלי: הגיגים של ילדים 

 Winter celebration AICS school

Winter celebration AICS school 

5. 'האופניים ואני'- סיפור אהבה: דרך הפידול ברחבי העיר, למדתי להכיר את אמסטרדם- וזה בהחלט יחסי אהבה-אהבה:קצת קשה לי איתה בחורף: אפרורית לי מדיי וקרררר. קר לי אפילו בריסים, בכל נקודה בגוף,  אבל עם כל זאת כמה אמסטרדם כיפית, מפתיעה, כל הזמן קורה בה משהו, היא אף פעם לא משעמממת ויחד עם זאת העיר רגועה. שקטה. 
למדתי להקשיב לשקט (מי שמכיר אותי בטוח מחייך ויודע שעבורי זה לא פשוט). למדתי לעצור. לנשום. להתבונן בדברים ולא לחלוף על פניהם כי 'אין לי זמן'. משגרת חיים עמוסה, לחוצה של חיים לבד בארץ עם ילדים, משרה מלאה, בן זוג שמגיע רק בסופ"ש ----עברתי למצב צבירה אחר לגמרי שהוא אינו פשוט לאדם מפוצץ אנרגיות כמותי, אבל בהחלט לאט לאט הדברים מחלחלים. עובדת על זה. לומדת על עצמי דברים חדשים. מפתיע בגילי המופלג, אך אפשרי. 

6. 'האפשרויות הבלתי מוגבלות':  חוץ מלעבור להיות רואת חשבון, עו"ד ורוקחת- עברתי על לא מעט מקצועות חדשים, שינוי כיוון, חיפוש, תחביבים---רעיונות מגירה---שינויים--- כמובן הרוב נרקם בדימיוני העשיר והפורה, אבל בהחלט עודף זמן, שקט ו'הכל פתוח' עבור אנשים כמוני מדובר בחוויה מטלטלת.
אני לאט ובטוח בונה לי תעדוף. סדר יום. פרויקטים ועיסוקים שאני אוהבת ומנסה להדוף מחשבות שליליות האופיינות ל'דור האיקס' המנקרות בראשי: "את מבזבזת את זמנך, הזמן חולף לו ואת לא מתקדמת, את חייבת להתגבש לגבי הקריירה!, לא תוכלי לחזור לשוק...."ועוד ועוד. סיי נו מור!

יש לי חדשות בשביל עצמי: זהו, שאני לא חייבת כלום! לא חייבת להתגבש על כלום! אני כאן ועכשיו. מתכוונת להנות מכל רגע (כמה שאני יכולה), לעשות 'כל-מיני' עד שארגיש מה מדוייק לי, לעבוד במה שאבחר או יתגלגל לפתחי,  או לפחות לנסות. להנות ממה שיש לי עכשיו! ולא ממה שאין, וכן זה בסדר שיש הרבה דברים שאני אוהבת. 'דור האיקס' המבולבל מחפש תדיר אחר האושר במקום להבין שזה עמוק עמוק בפנים. אנחנו דור עם אובר רגישות, אובר מודעות, אובר להכל. 
אז JUST GET OVER IT זה בסדר. אני מקבלת את זה. אני עושה כלמיני ולומדת להנות מכל רגע (או 80% מהרגעים...גם טוב). 

7. 'אורגני לי': כולם כאן ב'קטע ירוק- ירוק בהיר' ולמען האמת: זה מדבק.
גם בארץ היינו בקטע של אוכל בריא, אבל הבריא והאורגני בארץ - יקר ברמות פושעות ולא מבוקר דיו מה שגורם לי  להרגיש שאני משלמת ביוקר ואוכלת 'דה סיים שיט'. כאן, האורגני יותר זול מ'רמי לוי' ואחיו בארץ... אז אני מרגישה טוב לדחוס אותו למקרר ההולנדי הקטן שלי ולהרגיש 'בריאות'. 

8. Times stays long enough for those who use it- ליאונרדו דה וינצ'י 
למדתי שרק שאנו עובדים - אנו יעילים בניהול זמן. כאשר נמצאים בפורמט אחר, אני לא יודעת מה בדיוק משתבש בתוכנת 'ניהול הזמן', היא פשוט משתבשת לה בין הפרוייקטים, סידורים, ילדים, כביסות, בישולים, עוד סידורים 'נורא חשובים' ענייני ביהס ועוד. אני פשוט פחות יעילה. מתבוננת ומקבלת את זה על כל ההפרות בדרך. 
איש חכם אחר אמר:  (Lao Tzu)

"Time is a created thing. To say, 'I don't have time,' is like saying, 'I don't want to'."

.בהחלט חומר למחשבה 
.עכשיו, כל מה שנותר הוא להבטיח (לעצמי) שבקרוב יהיה פוסט 'חלק ב' וכמובן תמונות