כבר כמה חודשים מהדהד בראשי נושא הפוסט הבא בבלוג: 'תלאות השיפוצים'- ואפילו כותרת מכובדת:'חלם זה פה' (פה=הולנד). בטוחה שרבים מכם מותחים גבה בתמיהה. הולנד? חלם? אז כן. כן. כישראלי הרגיל לישראליות לטוב ולרע אינך מופתע אם יש בלאגן בשיפוצים, ספקים, לוחות זמנים וכספים. איטס פארט אוף דה דיל אוף ליבינג אין יזרעאל רייט?
נר ראשון של חנוכה.
חנוכה. חג האורים. חג של ילדים. נרות צבעוניים מרצדים בתוך חנוכייה מקושטת.
סופגניות עם ריבה ולביבות משומנות. סביבונים צבעוניים ומטבעות שוקולד.
חנוכה עבורי זה החג של אורי.
קוראים יקרים. לא כתבתי זמן רב ולמען האמת הגוף התחיל לגרד (בעיקר יד ימין). אין תירוצים פשוט תקופה עמוסה. הבוקר, גמלתי בליבי שאין זה משנה באיזה 'מצב מצטבר' מוחי שרוי, חייבת לשחרר פוסט חדש למרחב הוירטואלי. שלושה נושאים בוערים(!!!) מטרידים את קיומי: מראש אנו מזהירה שזה לא פוליטיקה, שלום עולמי או מתווה הגז, אלא אוסף זוטות קטנות ומשמימות על החיים. ככה זה שחיים בהולנד ואני ממש, אבל ממש לא מתנצלת!
אמסטרדם הו אמסטרדם. כמה את יפה וזוהרת ביום שמש כשהשמיים כחולים כחולים והעננים רק מאיימים להתפרש ולהקדיר את העיר, אך השמש נאבקת ולא מאפשרת ומעניקה לנו אתנחתא ראויה ומושלמת להמלט מהקור הקודר ולהתכרבל קצת בקרניה. רק בהולנד למדתי לראשונה שישנו בילוי מיוחד למקום הנקרא: ׳ספיגת שמש׳.
כבר מספר ימים אני מגלגלת בראשי את פוסט הסליחה ומשוועת להקיזו לפוסט קוהרנטי. מחר יום כיפור. באמסטרדם יום כיפור נראה ומרגיש כמו עוד יום חול.בארץ זוהי אווירה של ׳יום כיפור׳. אווירה 'כיפורית' קדושה ולבנה וכה מיוחדת אשר לא ניתן להסבירה במילים. אם אתה צם ואם לא... זה שם מרחף מעל כולנו. השקט. האופניים. הלבוש הלבן. ארוחה מפסקת. המפגשים. הצום. תקיעת השופר. סליחות. בית כנסת. צבעים אחרים.
