ניפוץ מיתוסים.

זה הולך להיות פוסט קצר וענייני. 
כל כולו יתרכז במספר מיתוסים שאני מתכוונת לנפץ: 

1. זה נכון שהאוכל ההולנדי לא נחשב גורמה או משובח ו'האחות הקטנה' בלגיה ו'האחות החורגת' צרפת באמת גונבות את כל ההצגה, אבל בהחלט אפשר למצוא באמסטרדם אוכל משובח, שווקים צבעוניים עשירים ומלאי כל טוב והעיר מרופדת במסעדות מגניבות שאכתוב עליהן בפוסט נפרד. מבטיחה שלא תשארו רעבים אחרי זה. 

2. ילדים קטנים רוכשים שפה חדשה תוך חודשיים... בבקשה מי שטוען כך שמיד יגש ללשכתי. זה נכון שהתאים במוח בגיל הרך מהירים וקולטים בקצב אחר של מבוגר, אך התהליך ארוך ומייגע ולוקח לפחות מספר חודשים עד שנה עד שהם מדברים ומתקשרים ממש בשפה אחרת. מי שעדיין חושב אחרת מוזמן לתצפת על הנסיכים שלי יובל וניתאי וללמוד. 

3. 'עם ישראל חי' - אז עם ישראל חי, נושם ומאוחד גם בגולה...זה לא בדיוק מיתוס אבל אני חייבת לציין שהכרתי כאן ישראלים מקסימים. יש תמיד את אלו שמאד אוהבים לעזור לחדשים ויש כאלו שפחות. יש את הישראלי ה'מצוי' ויש את ה'רצוי'. היינו בהופעת ג'אז משובחת של כמה הרכבי ג'אז ישראליים מוכשרים ברמה בינלאומית ונדהמנו מהכשרון, חגגנו יום עצמאות עם כל מה שצריך בשביל להרגיש עצמאות בגולה: שמש, 'על האש', חומוס, טחינה, סלט קצוץ, סלט כרוב...והתחושה היא שהישראלים נמצאים בכל מקום. זה בהחלט מחמם את הלב במיוחד שנמצאים רחוק מהמשפחה. 

4. ולסיכום: רק תראו איך התמונות משתבחות כאשר יש שמש. אולי זה האנרגיות שלי שמושפעות מכל מעלה ואייקון של ענן בתחזית מזג אוויר אבל זה פשוט נראה יותר טוב. 

מתחמם...

מודה שלא יכלתי לכתוב ואני תולה את האשמה במזג האוויר. הקור פשוט כיבה אותי. מי שמכיר אותי יודע היטב כמה קשה וכמה נדרש בשביל לכבות אותי... לקום בבוקר לאפור ולפתיתי שלג נעשה גדול עלי.
מה שמחזיק אותי הוא לשמוע שזה באמת החורף הכי ארוך וקשה ואוטוטו מזג האוויר משתנה והעיר חלומית. שלא תטעו, העיר אכן חלומית וכיפית שהשמש זורחת והאנרגיות בשמיים, אבל פשוט אלו ימים נדירים ובתור ׳חולת ים׳ המצב החל להשפיע עלי ונכנסתי למצב התחפרות ביתי צפוף.
אתמול היה יום שמש כיפי בערך 7 מעלות ומי מאמין שאני כ'אחרונת ההולנדים' פשטתי את אבריי והתחרדנתי לקרניי השמש הקרירה עם חיוך ענק פרוש על פניי. יש לציין שהייתי עטופה עם מעיל וכל מה שצריך, אבל בהחלט השמש הוציאה אותי בצהלה מהבית.

אז מה היה לנו בשבועיים האחרונים? חגים וארוחות... חגגנו פסח עם חברים באמסטרדם ועוד 30 ישראלים מכל וכל, תמהיל מעניין ומשעשע של ישראלים חלקם שנים פה חלקם זמן קצוב, הדבר שהכי שעשע אותי שהכרתי זוג חביב עם ילדים הגבר נראה כמו רואה חשבון או איש הייטק אפרורי  (סליחה על הסטיגמות) ובסוף הוא מספר לנו שיש לו רשת חנויות סקס בעיר... רשת מובילה עם כל הדברים הכי חדישים בתחום... כל כך רציתי לשאול: איך חיי הסקס שלכם ואם הוא קודם בודק בבית... אבל בכל זאת ערב חג אז נדמתי...(-: 

היה ממש כיף שמח וכמובן אוכל בשפע, כי חלילה וחס שמישהו יישאר רעב. חגי ישראל תמיד כרוכים באוכל ואם אפשר עשרה סוגים לכל מנה הרי זה משובח.

קראנו את ההגדה, אכלנו, שרנו היה ממש שמח.
מעבר לזה אנחנו עדיין בשלבי הסתגלות לבית ספר, ניתוש בתהליך וזה בהחלט לא פשוט אבל אני מאמינה שזמן ותמיכה שלנו יעזרו ובסוף יהיה בסדר. הוא לאט לאט מפנים שלא מדברים ולא ידברו עברית בבית ספר וזהו. ליויתי אותו בטיול כיתתי ל'גן הבוטני' ושהגיעה שעת הצהריים התרגשתי לראות את קופסאות האוכל של הילדים מכל העולם: הודי, יפני, קולימביאני, קוריאני...זה נראה מפתה. 

בקרוב המשפחות של שאול ושלי מגיעות לביקור והילדים יהיו בחופשה ארוכה בחודש מאי ואנחנו מתכננים לטייל.

ניתוש המהמם חוגג ברביעי יומהולדת וכולנו מתרגשים. נחגוג לו גם בכיתה ונארגן לו גם יום כיף... כמו אחיו הוא הזמין ׳לונדון׳ והבטחנו שנגיע לשם בקרוב. 

עד כאן דיווחים וכמובן תמונות. שבוע מקסים

אמסטרדם - פריז.

מזמן לא כתבתי ופרקתי, הנה קצת ממה שעבר עלינו בשבוע האחרון. סיפרתי כבר שלילדים לא קל בבית ספר וזאת התחלה מאד מאתגרת עבורם. יובלי יותר מסתגל, למרות שעדיין לא קל לו, אבל התחיל להתחבר עם כמה ילדים.
ניתוש עובר תקופה ממש קשה. אני בקשר יומיומי עם המנהלת, והוא ממש מתמרד ללמוד אנגלית וגם חברתית לא קל לו. הם מנסים כל מיני שיטות, אבל אני מכירה את ניתוש, ברגע שהוא יחליט ויבחר הוא יכנס לזה כמו מלך. בנתיים הוא ממש לא אוהב את הרעיון של בית ספר ועוד באנגלית. בנתיים, אני מנסה לעשות להם כמה שיותר כיף אחרי בית הספר.

נסענו לכבוד היומהולדת של יובלי לפריז:
יום ראשון אייפל, שני- יורודיסני ושלישי שוטטות במקומות האהובים עלינו: מונמרטר, לוקסמבורג והרובע הלטיני והנה כמה הגיגים לסיכום:
- פריז לגמרי מתאימה גם לילדים.
- שירות: אין מה לעשות ׳מודעות השירות׳ של הצרפתים: הייתה ועודנה מ ז ע ז עת. שיק או לא-תלמדו לחייך ונכון שאתם מהממים בהכל, אבל למה אתם זועפים?!? וסליחה אם קצת הכללתי.
- יורודיסני- מקסים. מרגש. מטחנה של כסף מטורפת, תורים אינסופיים, אבל הילדים כל כך נהנו. שווה כל רגע וכל יורו (-;
- אוכל, קדימה אוכל. אין על האוכל הצרפתי. החנויות. בתי קפה. קוראסון חם בבוקר. פשוט עושה לי את זה כל פעם מחדש.
- אנגלית- לא הגיע הזמן שתלמדו כבר אנגלית? ׳גוד בלס יו׳ אבל צרפתית לא תהפך לשפה בינלאומית. תשחררו...

מתחיל קצת להתחמם כאן ואני כבר מצפה לאביב ולשמש... אומרים שהעיר נראית ומתנהלת אחרת שיש שמש. טרם התייאשתי. ממתינה בסבלנות.

וסתם קוריוז הזוי- קבלנו מייל נזיפה מבית הספר כי מסתבר שאם אתה רוצה שהילד שלך ייעדר מבית הספר, צריך להגיש בקשה מסודרת ולחכות לתשובה. הורגים אותי לאט ובטוח עם התכנון לטווח ארוך. (יש להגיש את הבקשה 8 שבועות מראש!!!)

זהו לעכשיו. ממתינים לטיסה בחזרה לאמסטרדם.
וכמובן תמונות.

אימון אישי.

אז מה עברנו השבוע?

התאמנתי ביצירת ׳פליי-דייט׳ עם האמהות. אני משתפרת. זורמת במצב החדש ומקבלת בשתיקה את העובדה שלקבוע עוד שבועיים - זה בסדר. לא אשנה אותם, זה כל כך מושרש וחייבת לציין שמזל שנרשמנו לבית ספר בינלאומי- לא כולם ככה.
מה לא עושים בשביל שהילדים יהיו מאושרים? זה בהחלט חדש בשביל אמא כמוני שרגילה באותו רגע להחליט מה בא לה.
כבר כתבתי שהספונטניות שלי יושבת בפינה בשקט ממתינה?!?

חוצמזה, בתור ׳מסמסת וווטאספית׳ כבדה אני ממש ממש בהלם שההולנדים רוכבים על האופניים וביד אחת מסמסים, קוראים חדשות. מה לא. איזו
מיומנות - כל הכבוד! זאת מופרעות לשמה אבל לי בהחלט אין זכות דיבור.

יובלי הנסיך שלי שבוע הבא יהיה בן 7. לילדים יש חלומות... וליובלי יש חלום: לעלות על ׳מגדל אייפל׳. לקחנו אותו בעבר, אבל בגלל התורים הארוכים בקשנו ממנו פשוט להביט למעלה: הנה אייפל. יובלי שלי מספיק חכם ומיד הכריז: ״אמא, זה רק חצי חלום...״. אנחנו לא נעשה כאן מסיבת יומהולדת לחברים, אז אנחנו וויקאנד הבא בפריז. הזמנתי מראש כרטיסים לאייפל - ליתר בטחון. בנוסף נפתיע אותם למחרת ב״יורודיסני״. עדכונים בהמשך.

גילוי נאות אחרון: לקחתי מאמן כושר. רכשתי חבילה של עשרה מפגשים בני שעה בפארק. זה הרבה יותר זול מהארץ. למאמן שלי קוראים: ריצ׳רד והוא ממש אכזרי. לא מוותר לי למרות ההתבכיינות שלי ופירוט של כל הפציעות שלי.
הצבנו מטרות/ יעדים ואני תקווה שבמשולש הקיים של אופניים. ריצה ואימון... האוכל וכל חשקיי בנושא יהיו לפחות מאוזנים.

זהו. שבת שלום וכמובן תמונות.

It's a Play Date Time!

השבוע שלי מתחיל להיות עמוס ל'התמלא' לו. שלב סידורי המעבר מדלדל בשלב זה, אך שלא עובדים יש 'כלמיני' סידורים חדשים ׳ברי חשיבות׳ הממלאים את יומני הקט. נכנסת יותר ברצינות לענייני הריצה ואף קבעתי לי עם מאמן ריצה כדי שלא אמצא את עצמי מנוטרלת שוב עקב פציעה. נהנית לגלות את העיר ומתלהבת מכל מכולת טורקית או לבנונית הנחשפת לפני כאילו ראיתי בפעם הראשונה בחיי 'בורגול', ואף רכשתי כרטיס מוזיאונים- לשנה. יש קטע כזה שלא עובדים במיוחד בחו"ל ---חייבים ל'ינוק קצת תרבות' וכמובן מוזיאונים. מאין משוואה לא ברורה שכולנו מכירים ונשאבים אליה. אז גם לי יש. בנוסף שאול ואני יצאנו פעם ראשונה בערב. מצאנו בייביסטיר שגם מדברת עברית. עבר בשלום אבל הבייביסיטר פוטרה בבוקר על ידי ניתאי. נמשיך לראיין. 

ועכשיו לנושא המרכזי של הפוסט: פליי דייט טיים. תקשיבו, ותקשיבו טוב: לקבוע כאן מפגש עם חבר זה כמו 'חיזור גורלי'. יש מחזר ויש מחוזר ויש את כל המרכיבים לרומן קטן ומרגש. 

הנה התיאור לפרטי פרטים: אין רשימת טלפונים של הכיתה... יש רק מיילים וזה בגלל שמירה על פרטיות.

שלב ראשון: צריך לשלוח מייל חביב לאמא ודיי לשווק את עצמי ואת ילדי האהוב והחכם. השלב השני (שהוא הקשה מכל): שלב ההמתנה שהוא מורט עצבים. חזרתי לגיל 17 זה כמו לחכות לטלפון אחרי דייט ראשון.

אני ממשיכה: האמא ענתה לי!!!! יו - הו. בשלב זה מתברר ששגיתי בשם הילד יובל קרא לו: טקה ומסתבר שקוראים לו ׳טוקאר׳ אבל האמא סלחה והבינה שאני עולה חדשה. זה עבר בשלום. המייל הבא- תיאום המפגש:  אנחנו 'ממש מתחברות' וזה כבר מאפשר לחשוף טלפון אישי וכתובת ואפילו קבענו זמן ומפגש כמובן תחת זמן מוגדר. 'הספונטניות שלי' מתכווצת ונמעכת סופית, נזקרת לפינה וממתינה בשקט שאקרא לה שוב. אני שמחה לבשר שנקבע ה מ פ ג ש הראשון. הבטחתי להיות המתורגמנית באמצע ועכשיו כל שנותר לכם זה לאחל ליובלי ולאמא שזה יעבור בשלום. שבוע טוב. ותמונות.