אמסטרדם - פריז.

מזמן לא כתבתי ופרקתי, הנה קצת ממה שעבר עלינו בשבוע האחרון. סיפרתי כבר שלילדים לא קל בבית ספר וזאת התחלה מאד מאתגרת עבורם. יובלי יותר מסתגל, למרות שעדיין לא קל לו, אבל התחיל להתחבר עם כמה ילדים.
ניתוש עובר תקופה ממש קשה. אני בקשר יומיומי עם המנהלת, והוא ממש מתמרד ללמוד אנגלית וגם חברתית לא קל לו. הם מנסים כל מיני שיטות, אבל אני מכירה את ניתוש, ברגע שהוא יחליט ויבחר הוא יכנס לזה כמו מלך. בנתיים הוא ממש לא אוהב את הרעיון של בית ספר ועוד באנגלית. בנתיים, אני מנסה לעשות להם כמה שיותר כיף אחרי בית הספר.

נסענו לכבוד היומהולדת של יובלי לפריז:
יום ראשון אייפל, שני- יורודיסני ושלישי שוטטות במקומות האהובים עלינו: מונמרטר, לוקסמבורג והרובע הלטיני והנה כמה הגיגים לסיכום:
- פריז לגמרי מתאימה גם לילדים.
- שירות: אין מה לעשות ׳מודעות השירות׳ של הצרפתים: הייתה ועודנה מ ז ע ז עת. שיק או לא-תלמדו לחייך ונכון שאתם מהממים בהכל, אבל למה אתם זועפים?!? וסליחה אם קצת הכללתי.
- יורודיסני- מקסים. מרגש. מטחנה של כסף מטורפת, תורים אינסופיים, אבל הילדים כל כך נהנו. שווה כל רגע וכל יורו (-;
- אוכל, קדימה אוכל. אין על האוכל הצרפתי. החנויות. בתי קפה. קוראסון חם בבוקר. פשוט עושה לי את זה כל פעם מחדש.
- אנגלית- לא הגיע הזמן שתלמדו כבר אנגלית? ׳גוד בלס יו׳ אבל צרפתית לא תהפך לשפה בינלאומית. תשחררו...

מתחיל קצת להתחמם כאן ואני כבר מצפה לאביב ולשמש... אומרים שהעיר נראית ומתנהלת אחרת שיש שמש. טרם התייאשתי. ממתינה בסבלנות.

וסתם קוריוז הזוי- קבלנו מייל נזיפה מבית הספר כי מסתבר שאם אתה רוצה שהילד שלך ייעדר מבית הספר, צריך להגיש בקשה מסודרת ולחכות לתשובה. הורגים אותי לאט ובטוח עם התכנון לטווח ארוך. (יש להגיש את הבקשה 8 שבועות מראש!!!)

זהו לעכשיו. ממתינים לטיסה בחזרה לאמסטרדם.
וכמובן תמונות.

אימון אישי.

אז מה עברנו השבוע?

התאמנתי ביצירת ׳פליי-דייט׳ עם האמהות. אני משתפרת. זורמת במצב החדש ומקבלת בשתיקה את העובדה שלקבוע עוד שבועיים - זה בסדר. לא אשנה אותם, זה כל כך מושרש וחייבת לציין שמזל שנרשמנו לבית ספר בינלאומי- לא כולם ככה.
מה לא עושים בשביל שהילדים יהיו מאושרים? זה בהחלט חדש בשביל אמא כמוני שרגילה באותו רגע להחליט מה בא לה.
כבר כתבתי שהספונטניות שלי יושבת בפינה בשקט ממתינה?!?

חוצמזה, בתור ׳מסמסת וווטאספית׳ כבדה אני ממש ממש בהלם שההולנדים רוכבים על האופניים וביד אחת מסמסים, קוראים חדשות. מה לא. איזו
מיומנות - כל הכבוד! זאת מופרעות לשמה אבל לי בהחלט אין זכות דיבור.

יובלי הנסיך שלי שבוע הבא יהיה בן 7. לילדים יש חלומות... וליובלי יש חלום: לעלות על ׳מגדל אייפל׳. לקחנו אותו בעבר, אבל בגלל התורים הארוכים בקשנו ממנו פשוט להביט למעלה: הנה אייפל. יובלי שלי מספיק חכם ומיד הכריז: ״אמא, זה רק חצי חלום...״. אנחנו לא נעשה כאן מסיבת יומהולדת לחברים, אז אנחנו וויקאנד הבא בפריז. הזמנתי מראש כרטיסים לאייפל - ליתר בטחון. בנוסף נפתיע אותם למחרת ב״יורודיסני״. עדכונים בהמשך.

גילוי נאות אחרון: לקחתי מאמן כושר. רכשתי חבילה של עשרה מפגשים בני שעה בפארק. זה הרבה יותר זול מהארץ. למאמן שלי קוראים: ריצ׳רד והוא ממש אכזרי. לא מוותר לי למרות ההתבכיינות שלי ופירוט של כל הפציעות שלי.
הצבנו מטרות/ יעדים ואני תקווה שבמשולש הקיים של אופניים. ריצה ואימון... האוכל וכל חשקיי בנושא יהיו לפחות מאוזנים.

זהו. שבת שלום וכמובן תמונות.

It's a Play Date Time!

השבוע שלי מתחיל להיות עמוס ל'התמלא' לו. שלב סידורי המעבר מדלדל בשלב זה, אך שלא עובדים יש 'כלמיני' סידורים חדשים ׳ברי חשיבות׳ הממלאים את יומני הקט. נכנסת יותר ברצינות לענייני הריצה ואף קבעתי לי עם מאמן ריצה כדי שלא אמצא את עצמי מנוטרלת שוב עקב פציעה. נהנית לגלות את העיר ומתלהבת מכל מכולת טורקית או לבנונית הנחשפת לפני כאילו ראיתי בפעם הראשונה בחיי 'בורגול', ואף רכשתי כרטיס מוזיאונים- לשנה. יש קטע כזה שלא עובדים במיוחד בחו"ל ---חייבים ל'ינוק קצת תרבות' וכמובן מוזיאונים. מאין משוואה לא ברורה שכולנו מכירים ונשאבים אליה. אז גם לי יש. בנוסף שאול ואני יצאנו פעם ראשונה בערב. מצאנו בייביסטיר שגם מדברת עברית. עבר בשלום אבל הבייביסיטר פוטרה בבוקר על ידי ניתאי. נמשיך לראיין. 

ועכשיו לנושא המרכזי של הפוסט: פליי דייט טיים. תקשיבו, ותקשיבו טוב: לקבוע כאן מפגש עם חבר זה כמו 'חיזור גורלי'. יש מחזר ויש מחוזר ויש את כל המרכיבים לרומן קטן ומרגש. 

הנה התיאור לפרטי פרטים: אין רשימת טלפונים של הכיתה... יש רק מיילים וזה בגלל שמירה על פרטיות.

שלב ראשון: צריך לשלוח מייל חביב לאמא ודיי לשווק את עצמי ואת ילדי האהוב והחכם. השלב השני (שהוא הקשה מכל): שלב ההמתנה שהוא מורט עצבים. חזרתי לגיל 17 זה כמו לחכות לטלפון אחרי דייט ראשון.

אני ממשיכה: האמא ענתה לי!!!! יו - הו. בשלב זה מתברר ששגיתי בשם הילד יובל קרא לו: טקה ומסתבר שקוראים לו ׳טוקאר׳ אבל האמא סלחה והבינה שאני עולה חדשה. זה עבר בשלום. המייל הבא- תיאום המפגש:  אנחנו 'ממש מתחברות' וזה כבר מאפשר לחשוף טלפון אישי וכתובת ואפילו קבענו זמן ומפגש כמובן תחת זמן מוגדר. 'הספונטניות שלי' מתכווצת ונמעכת סופית, נזקרת לפינה וממתינה בשקט שאקרא לה שוב. אני שמחה לבשר שנקבע ה מ פ ג ש הראשון. הבטחתי להיות המתורגמנית באמצע ועכשיו כל שנותר לכם זה לאחל ליובלי ולאמא שזה יעבור בשלום. שבוע טוב. ותמונות.

סיכום חודש.

תאמינו או לא - עבר לו חודש. ווואאאאו.
הנה סיכום קצר של החודש הראשון באמסטרדם:
- אופניים זה כלי הרכב האולטימטיבי. אין דבר יותר כיף מזה. רק לא מומלץ לרכב בשלג.
- אמרו לי אחרת, אבל הולנדים מאד מאד נחמדים. אדיבים ואוהבים לעזור... לפחות לי (-;
- שמש היא דבר חיוני ביותר. היא גורמת לשרירי הפנים פשוט להתמתח ומשנה סדרי עולם. אולי אני מגזימה, אבל חודש ימים בלעדיה ... העולם נראה אחרת. קצת קודר. קצת רציני אבל בהחלט השתדלתי לתחם את זה. שורה תחתונה, תפסיקו להתלונן על מזג האוויר בארץ. הוא מושלם!
***כל מה שכתבתי לגבי השמש רלוונטי גם לגבי הים.
- ענייני נשים: פדיקור. מניקור. למה תמיד סיניות משתלטות על התחום? למה הן אף פעם לא מבינות אנגלית?! ולמה זה תמיד כולל מסז׳ ובארץ לא??? תחשבו על זה. אותו מחיר.
- ילדים. כמה הם משקפים לנו וכמה הם מניעים אותנו וכמה לא פשוט להתחיל מחדש שלא מבינים מילה. הילדים שלי אוהבים אנשים. נקודה. ברור לי שיקח קצת זמן אבל הם יהיו בסדר. נשימות וסבלנות.
- אמסטרדם עיר מרתקת. יש בה כל מה שאני אוהבת: שווקים. תרבות. חיי לילה. אנשים מכל העולם. שופיניג משובח. אוכל משובח (כן כן) והכי חשוב אנשים נחמדים. נעימים.
- אסור לרכב על אופניים לאט ... זה לא עובד. זה כמו שאתם לא תנהגו על איילון במהירות 50 קמ״ש.
- רגוע כאן. רגוע מאד. עבורי זה נפלא. מושלם.
- כולנו משפחה אחת גדולה. שזה מגיע לישראלים אנחנו בהחלט ׳קומונה׳. ׳וואן ביג פמלי׳. תמיד יש את החנות של הישראלי. המסעדה. המקום שמכינים חלות. הזאתי שמכינה את זה וההוא שמביא מוצרים מיוחדים. זה מאד כיף ונוח במיוחד בשלב הנחיתה.
- הולנדית שפה קשה. נרשמתי לקורס אבל אין מצב שאצליח לדבר. פשוט אין. ואני בחורה אופטימית...
- שהכל נורא מסודר הישראלי הולך לאיבוד.
- שהכל נורא מסודר הישראלי מרגיש פחות פראייר והעולם נראה יותר יפה.
- עניין עלות המזון בישראל רק מתבהר לי שעושקים אותנו בארץ. הכל יותר זול כאן ואמסטרדם היא לא עיר זולה. זול משמעותית! אפילו מוצרים שמגיעים מהארץ יותר זולים כאן. הגיוני???
- האוכל כאן מרגש אותי. פשוט מרגש.
- סופ"ש מהמם ותמונות.

וויקאנד בעיר הגדולה.

חזרנו לאמסטרדם. רצתי ורצתי עד ששוב התחיל שלג והכל נצבע לבן. כמה אני חושבת על שמש. היא רק מציצה ואני מאושרת. הרגעים הקטנים שמשמחים אותנו. מתחיל להטריד אותי עניין האוכל והמחשבה הבלתי פוסקת עליו. זה בטוח הקור, אבל דיי לחפש אשמים. זה מטריד את מוחי. 

סופ"ש היה ממש כיף. הוזמנו למסיבת יומהולדת והיה ממש נחמד. שוב תמהיל של ישראלים מעניין - שעטנז: יזמים, די.ג'י, בנקאית וזוג שעבר כי סתם רצה לחיות באמסטרדם, רוסיה, ערבייה ואנחנו. 
היה טעים ומשובח: חומוס. קוסקוס עם בשר...סלט ערבי קצוץ. בורקסים 'הום מייד'. שוב הטעמים של הארץ שתמיד משמחים אותי מחדש. בארץ זה כל כך מובן מאליו ופה זה מצטייר כחוויה קולינרית שאני אפילו טורחת לכתוב עליה. חוצמזה, שוב הילדים שמעו עברית. הרבה עברית וכבר היו מחוייכים. קצת פעילות. קצת שירים. מה עוד צריך לבקש. 

בערב הצטרפתי למסיבת יומהולדת באיזה בר יין נחמד, ואז חנכתי את העיר. אני נוסעת לי לכיוון הסנטר ומאות אנשים הולכים בעיר. המקומות גדושים. מלא תיירים. מקומיים. שפות מכל העולם. וואוווו. בהחלט נוסעת לי מחוייכת. איזה אנרגיות של עיר. אלכוהול וגראס באוויר. אחרי הבר החלטנו ללכת למועדון 'שוגר-פקטורי' שנפתח רק ב 12 בלילה. מושלם. כמה זמן לא הלכתי למועדון ועוד בשעה כזאת ועוד מחוייכת. נכנסים למועדון.מוזיקה מטריפה. אנשים שמחים. מה עוד צריך? 
אני מציצה בשעון כמעט 3??? ואני כמובן רעבה. חזרתי עשר שנים אחורה. הולכים לאכול. מנשנשת לי בלי חשבון פיצה ויאללה באמת צריך ללכת לישון. הילדים עוד מעט קמים. השלג יורד ואני מרגישה שח נ כ ת י רשמית את העיר: "הלו אמסטרדם"-  הגעתי. אני כבר מתאמת עם טלי המהמממת שפעם בשבוע אנחנו יוצאות לתור את העיר. 'איטס אה דיל'. 

הוויקאנד בחו"ל הוא א ר ו ך. סופש מלא. אמיתי. אין משפחה ומלא חברים בנתיים שסוגרים אותו. מצד אחד, זה בהחלט חסר לנו, בעיקר בארוחת שישי בקידוש, אבל יש משהו נחמד שאתה אדון לעצמך ללא מחוייבות בסופ"ש. יש לך מלא זמן לתכנן מלא דברים.

יום ראשון - הפורימון הגדול בבית ספר היהודי ב'ראש פינה' שבית חב"ד מארגן. לקחתי את הילדים. היה ממש נחמד. עמוס ושוב דוכני המזון שוקקים והישראלים אוכלים כאילו אין מחר. כאילו אנחנו אחרי צום. דוכן פלאפל. שווארמה. בורגול. אין מה לעשות אצל ישראלים האוכל תמיד מככב. במרכז. האוכל הוא המלך. הילדים נהנים. שומעים עברית מכל עבר וזה מספיק עבורם. ניתוש עולה לבמה ומשתתף במשימות. מאושר.
אני מקשקשת עם כל מיני. מתחילה להכיר עוד ועוד אנשים. שוב מדהים אותי שיש כאן ישראלים מכל הגוונים. הכל. 

מחר חוזרים ללימודים אחרי שבוע חופש א ר ו ך. אני יודעת שלא יהיה קל ואני מקווה שהם יעברו את זה כמה שיותר בקלות. שיהיה שבוע נפלא וחג שמח. 

אי אפשר לסיים בלי כמה תמונות.