פלפל אדום.

פלפל אדום. מעולם לא חשבתי שאתיישב וממש אכתוב על פלפל אדום, אבל תמיד יש פעם ראשונה. ללכת לסופר בהולנד זאת בהחלט חוויה מעצימה ולא בגלל השפע והסדר. בישראל בהחלט לא חסר כלום רק הרבה פחות מסודר.
מה שמרהיב כאן הוא לראות אנשים נוהרים לקופה ובידם: פלפל אדום אחד. מלפפון אחד. גבינה ולחם. זהו. 

אני מודה ומתוודה: כמו הרבה ישראלים טובים, אני גם קצת 'שואתית' ומקרר ריק משרה עלי דכאון. אני אוהבת מקרר מלא, לא רק במוצרים אלא גם בסירים ובישולים. אולי זה הקטע ההשרדותי הקיים בכל ישראלי, אבל זה בהחלט מרומם את ליבי ואפילו משרה עלי בטחון. 

כאשר עברנו לחו"ל הייתי צריכה להפרד מהמזווה העמוס שלי וכמות המזון שנאגרה בו הייתה מספיקה לימי מצור אינסופיים ושבע מלחמות. (לא עלינו). 

עובדה שאני חייבת להדגיש: מקרר הולנדי סטנדרטי המכיל: פלפל אדום, מלפפון(בגודל של מלפפון שמוכרים כאן) וגבינה- נראה גדוש למדיי אם ראיתם אי פעם מקרר כזה- בישראל זה היה נחשב כמגירת מקפיא- בהחלט לא מקרר. 

אני מביטה על הסלסלה שלי (רציתי לקחת עגלה אבל הושפעתי מההמון. מודה) ואני בקושי מצליחה לדחוס את כל המוצרים פנימה, ואני גרה כמה מטרים מהסופר.

תובנה: פשטות. חסכנות. חומריות. תרבות. שכל אחד יקח את זה לאן שהוא רוצה. אנחנו באמת צריכים מעט מאד בשביל להרגיש נפלא. 

וכמה תמונות של שלג מבוקר מקסים (כן השעה 8 בבוקר). צ'או.