המדריך ה'לא מושלם' לרילוקיישן משפחתי

סוגרת כמעט שנתיים באמסטרדם. הפז"מ דופק. אני מרגישה וותיקה. אמנם זוהי רק תחושה ואני עדיין 'ינוקא בחיתוליו', אבל שהמזכירה בבית הספר מפנה אלי כל משפחה ישראלית חדשה שמגיעה – זה אומר משהו נכון? לא מתווכחים עם עובדות!

אז כן. לאחר מספר חודשים באמסטרדם – אני קצת מכירה. קצת יודעת. קצת ממליצה. אפילו פתחתי בלוג. יש את מי לשאול ועוד היד נטויה. החלטתי במקום כל פעם  לדבר ולדבר ולנסות לשלוף מזכרוני העייף כל מיני טיפים ישנים שעזרו לי במעבר המשפחתי להולנד, להכין מעין מדריך קצר,  אך 'לא מושלם' למעבר משפחתי. זה יכול להיות להולנד או לכל מקום אחר. המדריך אישי ומחוויותי המשפחתיות בלבד, אז בבקשה התייחסו לכך בהתאם ואשמח לשמוע אם יש לכם מה להוסיף מניסיונכם העשיר.

שהכל מתפרק.

יש רגעים בחיים שיש תחושה שהכל יציב, מאוזן, 'בסדר'. 

יש רגעים בחיים שיש תחושה שהכל מתפרק, גולש, מתערבל, אין אחיזה. 

יש רגעים בחיים שאתה מרגיש כמו עלה שהרוח נושאת ומעיפה לכל כיוון או דגיגון אפרפר חסר אונים בנהר החיים השוצף.

יש רגעים שהחיים הופכים אותך ואתה מצליח לעמוד איתן או לפחות להתנדנד ואז להתייצב מחדש. לקום על הרגליים. 'להמשיך'. 

יש רגעים שהחיים הופכים אותך ואתה כבר אינך מסוגל להתהפך בחזרה.

מפחיד להגיע לתובנה שאתה נמצא במקום הזה. 

שהכל נשמט.  

שהכל מתפרק. חשוך. 

שהכל בסדר, אבל בעצם לא ממש בסדר. משהו מתחולל שם בפנים ואתה רוצה להתמקד בחוץ ולטשטש. לא לגעת בכאב הזה. זה יחלוף.

אתה מרגיש לא טוב, אתה מרגיש טוב, אבל לא מבין 

אתה כואב, עצוב, כועס, מבולבל ובעיקר מרגיש רע. ממש רע ולא מסוגל להסביר. 

מפחד מהרע, מפחד מהתחושה, מפחד ממה שקורה לך. 

מפחד מחוסר שליטה על הגוף, על הנפש, הכל יחד ובעיקר לא מבין ומנסה עדיין לשלוט במצב. או חושב שאתה שולט במצב. 

הכלים שעמדו לרשותך תמיד - נשמטים. מתרסקים. מגוון כלים וטיפולים. שיטות על שיטות והכל עכשיו מתערבל ביחד בשפה לא מובנת. בליל של 'שטויות' שעד לא מזמן היו 'תורה' עבורך. 

בלקאאוט.

יושבת מול דף ריק. מנסה להקיז מילים, אותיות, סיפורים, מחשבות, רעיונות.  

הדף נותר ריק. לא מתמלא. בלק- אאוט. על מה רציתי לכתוב?

לנבור בסיפור מהעבר? יש מלא. אולי לכתוב על המעבר? המלצות? על החיים כאן? על מה שחוויתי שלשום? רציתי לכתוב על שינוי. שוב על הולנד? אולי על טיול שעשינו?

הדף ריק. לא מתמלא. בלק-אאוט.

תיאוריית הצבעים.

עוד כשהייתי קטנה הייתי מתבוננת באנשים ו'רואה' את הצבעים שלהם. צבעוניים, אדום, ורוד, צהוב, כחול כהה ועוד שלל צבעים. 

זה נשמע מוזר אני יודעת (ולא לקחתי סמים קשים בחיי!!!), אבל אם תעצרו רגע ותביטו באנשים סביבכם, תוכלו לראות את הצבע של כל אחד ואחד. יושבים בחדר. אנשים נכנסים, בדיוק כפי שחשים את האנרגיה של אנשים: חזקה, כבויה, שמחה, מוארת, מאושרת, מלנכולית, אפשר גם ל'ראות' את הצבע של כל אחד. בגלל שתמיד אהבתי לעוף על כנפי הדימיון, פיתחתי תיאוריה בשם: 'תיאורית הצבעים': שישנם אנשים 'צבעוניים' וישנם אנשים בעלי צבע אחד חזק, דומיננטי המאפיין אותם: כחול, אדום, אפור וכו'. אני לא רוצה להגיד 'חדגוני' כי זה לוקח את זה למקום השבלוני, אבל זה ממש ממש לא כך.

אני מצהירה

מודה מודה מודה אני קצת מושפעת מ'הרשימה' תקראו לזה טרנד, רעיון גאוני ופשוט או וואטאבר- עבורי זוהי פשוט דרך לעשות סדר באינספור אפשרויות אשר נפתחו לפני וכן כן קצת הלכתי לאיבוד. 

אני לא מתכוונת לרשום את כל מה שאני רוצה להגשים ב 400 ימים כי: 

1. תכנונים לטווח ארוך תמיד מלחיצים אותי 
2. למדתי על בשרי שלמציאות יש חוקים משלה ודינאמיות אשר לא תמיד עומדת בקו אחד עם רצונותיי 
3. כי זה רחוק לי מדיי 
4. לא רוצה להתחייב 

נחזור ל'רשימה'. החלטתי לרשום את הרשימה שלי בערב ראש השנה ולהתמקד בדברים אשר אני רוצה להגשים בחודשיים הקרובים: 

אז הנה אני מצהירה: 

1. להתחיל ללמוד טאי צ'י או לחזור לפילאטיס 
2. להתקדם לטיוטה סופית של הספר 
3. לגבש את הרעיון עם ע. ולצאת לדרך (אמן) 
4. להרשם לאחד הקורסים שרציתי (ובלי תירוצים!) 
5. לתרגל כל יום (את יודעת מה) 
6. לתכנן את החופשה הבאה בכריסטמס (את זה אני בטוח מיישמת!!!) 
7. למצוא בית (מעברים בחיים כבר אמרתי?!) 
8. להרחיב את הרשימה בהמשך הדרך ולא רק להשאיר אותה תלויה כ'פוסט' 
9. ללכת לראות הופעות מוזיקה באמסטרדם (נמאס לי לפספס) 

ונחתום בברכת שנה טובה ומתוקה. שנת אושר, בריאות והגשמה. שנה של סיפוק, נחת ושלווה.
שנה של אהבה, נתינה ופרגון לעצמנו קודם כל -  ולאחרים. שנה של כתיבה, יצירה השראה והרבה שמחה. 

רוית