רטרוספקטיבה חמש שנים - לבלוג ולמעבר להולנד

לפני חמש שנים נולד הבלוג האישי שלי 'מעברים בחיים' בלידה קלה ומשחררת. 

בשנים שחלפו, עשה הזמן את הדבר הכי טוב שהוא יודע לעשות: הוא עבר, חלף 
ולקח אותנו איתו. כשאני מביטה לאחור אני יכולה לזקק חמש תובנות על החיים בהולנד. 

חמש שנים אני מתקלפת, חופרת ורוקמת לי חלומות.

במהלך הזמן אזרתי אומץ לשחרר ולשתף חוויות ומעשיות

במרחב הדיגיטלי ואין יותר מאושרת ממני כאשר אני מקבלת תגובות אישיות מקוראים.

הבלוג נולד מתוך געגוע לארץ ובעיקר לחום הישראלי, האוכל משפחה וחברים. וכמובן אהבתי השנייה ואחת מהשריטות הקשות שלי: הים.  

הגעגוע העלה צורך אישי עז לתעד ולשתף את המעבר המשפחתי. לא תכננתי להיות 'ממליצה לענייני אמסטרדם', אך הדברים התגלגלו והתחלתי לסמן מקומות ולשתף במרץ. הבלוג איפשר לי דיאלוג שנתן לי משמעות. 

חמש שנים מקופלות ושזורות בתוך אלפי מילים ומאות תמונות.

ברפרוף קל אני יכולה להעיד: 'חתיכת מסע חיים' עברנו כאן מהפוסט הראשון:

צעדים ראשונים בעיר הגדולה ואחד הפוסטים האהובים עלי פלפל אדום

לפוסטים 'מתקדמים' על המלצות ומעברי בתים ואהבות אמסטרדיות נסתרות שליקטתי עם השנים

לכל מי שבא לברוח מ'ביבי ויאיר' זה ה- מקום לרילוקיישן.

לפני שש שנים וקצת ביום בהיר ושמשי בארץ,

בנזוגי היקר לי מאד קיבל הצעה מפתה לעבור להולנד

וכל השאר היסטוריה. הנחיתה כאן היתה מאתגרת פלוס + שניים

(טיפ יקר למי שמתכנן מעבר: 'אל תעברו בחודשי החורף'!). 

חיכה לנו חודש ינואר חורפי זועף ומושלג, אנחנו משפחה חביבה מאד וחובבת שמש, ים והרבה חול. 
הקור עטף אותנו ללא רחמים והחודשים הראשונים עברו בהפשרה איטית 
והבנה זוחלת מהו רילוקשיין עם ילדים משלב התיאוריה - לשלב המעשי,

בשילוב "אסונות" הולנדיים טיפוסיים ל'עולים חדשים' – משעשע לקרוא ולהזכר. 

לאחר ההפשרה הראשונית, דקלמנו מספר מילות נימוס בהולנדית וכמובן באנגלית

על מנת לרכוש חברים חדשים: .קוראת ונמסה מחדש מהאומץ והסיבולת של ילדיי

וכמה עברנו יחד, התפתחנו ונפתחנו לעולם כל אחד ממקומו. 
מעבר למקום חדש הוא הזדמנות לבחון ולאוורר הרגלים ישנים ולאמץ חדשים. 
בהולנד הבנו שלכל תחת יש גלגלים: 
ובהולנד, נהג כהולנדי. אז רכשנו אופניים ויצאנו לדרכים. (הדבר הכי חשוב שאימצנו כאן באהבה זה שהאופניים נדבקו לנו לישבן חזק חזק, הרגל מגונה ונפלא אשר זר לא יבין)

אמסטרדם 

הבלוג הלך ותפח לו עם השנים ואני המשכתי לתעד מה שרק שאפשר. נעה ונדה בין

תקופות של קפאון יצירתי לתקופות פוריות בהן מתחשק לי לתעד כל שיטוט סתמי בעיר.
רק בחלוף הזמן ניתן לראות מה השתנה בנו. 

בראייה רטרוספקטיבית 'הכי סובייקטיבית שיש' אנסה לזקק חמש תובנות חיים

אשר למדתי בשנים האחרונות בהולנד.

תובנה 1 

פחות זה יותר. תקראו לזה קמצנות, חסכנות, קלווניזם או סימפליזם אחד הדברים שלמדתי ולוקחת איתי זה לקנות פחות ולא מה שעגלת הסופר מסוגלת לספוג. זה נפלא ומשחרר. 

פעם הלכתי לקצב, אמרתי שאנחנו משפחה של ארבעה אנשים ואז התופעה הכתה בי לראשונה. 
חזרתי הביתה התחלתי להכין את המצרכים ולתדהמתי בתוך השקית היו ארוזים בקפידה מספר מדוייק של פיות להאכיל. זה ממשיך בדברים מטופשים וזניחים כל פעם שאני מבקשת מפיות במסעדה ומקבלת מפית בודדת אחת והרמת גבה אם אני מעזה לדרוש עוד. 

משעשע  אותי עדיין להקשיב לחישובים כספיים ב'רמת הסנטים' כאילו מדובר בהחזר של אלפים. 
אחד הדברים ההזויים כאן אשר להם כבר התרגלתי - שהילדים היו חוזרים מורעבים ממסיבות יומהולדת לעומת ישראל שחוזרים עם כאבי בטן מטורפים מרוב אוכל וממתקים. לקבל את הטוב ולהשתעשע מהשאר- 'סגולה לאריכות חיים'. 

תובנה 2

נימוסים זה לא מילה גסה. זה נעים. לא מרגיש לי דביק. פשוט נעים וזהו. לעמוד ולחכות בתור בשקט, להשתהות רגע ברמזור מבלי לחטוף ג'ננת צפצופים וקללות וכן גם לפתוח ולסגור מיילים בתודה ושלום במקום: כן/ לא/ סבבה/ טוב!. 

תובנה 3

אופניים יכולים להכיל בית שלם. אם הייתם צופים בי בזמן רכיבת אופניים טיפוסית לאחר קניות בסופר עם ילד מאחור, תיק מביה"ס ותיק עבודה, אני משערת שהמוניטין שלי כ'וונדר-וומן' היה מקבל תפנית משמעותית. אין צורך להסביר רק להביט בתמונות. 

תובנה 4

סדר וארגון. האח ההולנדי הגדול צופה בנו ויודע הכל. אבל הכל. יותר מגוגל.

יש כאן סדר וארגון שלנשמה כאוטית כמוני לקח זמן וסבלנות להכנס לסדר. אם הצלחתי כל אחד יכול.
נחתנו כאן ונכנסנו למערכת הרשויות ההולנדית. הכל מאורגן, קיימת ביוקרטיה ואיטיות ואין קיצורי דרך המילה 'קומבינה' לא קיימת בלקסיקון ואני נפעמת כל פעם מחדש שמזהים אותי ואת היסטוריית חיי בשיחת טלפון שגרתית. הליכה בשוק היא כמו הליכה במוזיאון הכל מסודר ונקי. 

תובנה 5

היסטריה ורגשנות. תשוקה. אדישות. זה הרי בילד אין גנטית...ורץ אצלנו בדם. 
זה נכון שעם הזמן זה מתאזן, אבל זה מה שאני ולא מחליפה את זה ברוגע הולנדי. לא. זה לא יקרה! 

ההולנדים לא מתרגשים מכלום. הם לא מנפנפים בידיים. הם עדיין חושבים שאני צועקת על מישהו שאני מדברת עם הידיים ובטונים נרגשים והכי נורא שהם לא מתרגשים כמוני מאוכל - הכיצד? 
עבורם אוכל הוא עניין פונקציונלי. אוכלים כי צריך לאכול...פשוט. 

התכנסות סביב שולחן, התרגשות מאוכל, טעמים וריחות ושלל סירים שהם פס קול תרבותי ומשפחתי, לא הגיעו לכאן, נרמסו תחת כפכפי העץ, אולי נטחנו בטחנות הרוח... 

לקינוח – תובנת בונוס

ואם כבר באוכל עסקינן אז המטבח ההולנדי – פשוט עצוב. נאמר עליו הכל ולמעשה כלום
כי: 'קר שם בפנים' המטבח מוגבל וצנוע ברמת המאכלים וההיצע. מחית תפ"וא וירקות, כרוב, קרוקטים שהם מגוון מיני בשר טחון המעוצב ככדור פלאפל, דגים מלוחים, גבינות, צ'יפס ומיונז (והרבה!) ופנקייקים
האמת, משהו משמחת החיים שהאוכל ממלא בתרבות הישראלית חסר כאן, אני נכנסת לדכאון רק מלכתוב את הרשימה המעייפת הזאת. 
אם בא לכם לרדת במשקל או ללמוד לבשל-  בואו להולנד. אין כאן פיתויים רבים (טוב אני קצת משוחדת עכשיו כי חזרתי מרומא עם הרעלת פחמימות וסוכר קשה). 

ולסיום. לעוד שנים מלאות בסיפורים וחוויות (בלי דרמות בבקשה) ועוד שנים של יצירה וכתיבה שתוביל אותי למקומות מופלאים חדשים. 

אשמח שתלוו אותי כאן, כי "שיוצאים מגיעים למקומות מופלאים"...