שבת הולנדית.

יום שישי תמיד היה היום האהוב עלי כאשר גרנו בארץ.

שישי בוקר קפה 'על הים' יחד עם בן זוגי.
הליכה בים על החוף. 
שישי יום קצר של סידורים, קניות, הכנות לשבת. ריחות של בישולים מסביב. 
לגנוב קפה קצר עם חברה. 
שישי יום קצר בגן ובבית ספר. קבלת שבת. חלה מתוקה. 

יש משהו ב׳שישי קצר׳ אשר מחמם את הלב ופותח כמה צ'אקרות.
מחמם את הלב ופותח אותו לקראת הסופ״ש.
משהו באוויר ובאנרגיות אשר לאט לאט נרגעות, ונכנסות ל'כוננות שבת'.
מרגישים את זה במיוחד בשעות הצהריים המאוחרות, שהכל מתחיל להסגר, להרגע, להוריד הילוך. השירים ברדיו מתחלפים. רצף של שירים שבא לך להתמזג איתם יחד במיטה. אני מתגעגעת לרוגע שישי.

יש משהו בשנ״צ שישי מכורבל עם העיתון שהוא כל כך ישראלי בעיני, כל כך חסר לי כאן. 
לא שאני מתגעגעת לחדשות בארץ, אבל כן מתגעגעת לתחושת הדפדוף הרועש ובהייה בעיתונים המפוזרים ליד המיטה. 
שישי קידוש, בדרך כלל יחד עם המשפחה המורחבת, המולת שישי עם הבני דודים, סבא וסבתא וזה בהחלט חסר. 

שישי בהולנד הוא עוד יום רגיל. הילדים מסיימים בית ספר ויש עוד חוגים אחרי. יש קידוש ויש בישולים לשבת, אבל זה אחרת. זה בקצב אחר. משהו באוויר שלא נרגע, משהו זר שתמיד מזכיר לך שהוא זר ושונה.
לא מרגיש בית. כולם בשגרת היומיום ואתה מנסה לייחד את היום, להרגיע, אבל האווירה מסביב לא משתפת פעולה. יש משהו ב׳שישי הולנדי׳ אשר מזכיר לי את הגעגועים לארץ. הנסיעה בשישי למשפחה והפקקים בכביש החוף. החול של הים שנדבק בכפות רגליים. השקט אשר משתרר אחר הצהריים אשר כל כך אופייני לארץ. התיזוזים למשפחה והארוחות הגדושות בכל טוב. זה שישי בארץ. 
פרץ געגועים קל. 
שבת שלום.