יום שלישי, 5 ביוני 2018

מכתב יום הולדת לאוֹרִי 6.6 - מלאך בן 14




כותבת לך 

מלאך שלי יפיפה.

הגרון שלי חנוק
הלב מפרפר מגעגועים
הרצון לאחוז בך ולו רק לרגע דל כה עז
מכאיב ומרסק.  

התובנה שזה כבר לא יקרה לעולם קשה מנשוא 
תובנה אשר אני עדיין מסרבת לקבל.


מסתובבת עם גוש ענק ושורף בגרון לקראת תאריך יום ההולדת שלך
כל שנה זה יותר קשה ויותר רחוק. לא יודעת מה לכתוב על כאבי הלב 
על כאבי הגוף, על געגועים עזים... איך בכלל מסבירים במילים מה זה לב מרוסק? 
איך מסבירים במילים מה שלא מבינים? 

הלב לעולם לא יהיה שלם. 

אני חיה ללא איבר חיוני בגוף. האובדן פולש לכל תא ותא בגוף
אובדן ילד שבחלוף השנים אני מבינה
מה שלא הבנתי שזה קרה. 
האבל וההלם הומרו להבנה אכזרית וכואבת 
שזה לעד. שהכאב לא הולך לשום מקום. אין הסבר. אין סיבה. אין נחמה. אין.
זה לא חולף. לא מחלימים מזה. לא מתגברים על זה. גם לא מתרגלים. 

זכרון יום הולדת אחרון קסום, עוגה מקושטת בכל הדברים שאהבת 
ומלא בלונים צבעוניים הפך ליום מרסק... זוכרת את הבגדים שקניתי לך 
ואת שיערך הזהוב. עיניים נוצצות מהתרגשות 
כמה אני אוהבת ימי הולדת תמיד מתרגשת כמו ילדה קטנה 
כמה אני עצובה סביב יום ההולדת שלך. אורי שלי, העיניים שלך, החיוך השובה והאור שלך 
חי לעד בלבבותיהם של אנשים רבים. נגעת ועדיין נוגע עם כל שנה שחולפת.
מפיץ אור ואהבה בעולם עם הסביבונים שלך. פיסת אור שאתה מקרין לעולם. 




יום הולדת למלאך בשמיים. כמה זה הזוי. 12 שנים שאני חוגגת למלאך. 
אני כותבת ומוחקת כי אי אפשר להסביר מה זה בכלל ל'חגוג' יומהולדת למלאך,
המילה חגיגה צורמת, אבל אני לא רוצה להשמיטה.
נאחזת בה כאילו למילה יש משמעות מיוחדת ביום כזה.

כל יום הולדת מעלה מחדש את הזכרונות והחלומות את כל מה שהיה לו רק היית כאן.
האובדן הולך ומתעצם עם השנים, מפלצת ענקית המרחפת מעלינו בכל שלב בחיינו.
ברגעים הכי קשים וברגעים הכי שמחים.

אני מלאה באהבה ומרגישה כל כך מרוקנת.
בודדה עם תחושות הכאב שבא לי לצרוח לעולם 
שיש ילד מיוחד במינו שקוראים לו אורי שמחר אמור לחגוג יומהולדת 14
והוא לא יחגוג. שהעולם יעצור לרגע. 

רוצה לספר לך שאני בגדול בסדר
אבא בסדר, סבא וסבתא בסדר
האחים שלך שואלים עלייך יותר ויותר כל שנה
מבינים ולא מבינים כלום. שואלים שאלות קשות ולי אין תשובות או הסברים חכמים

ואני?
מתרכזת בטובמטפלת בעצמי (מנסה...)
יוצרת, כותבת, מרכיבה ומפרקת, חיי שגרה המתובלים בשבירת שגרה, חופשה, חיים.
געגועים עזים ותחושת פספוס אימתנית
שקשה להסבירה במילים. המילים לא מתחברות להן. הן מפורקות מכאב.  



מנסה לדמיין אותך עומד זקוף ויפיפה לצידי או לצד אחייך. אורי שלי בן 14.
מנסה ומנסה ולא מצליחה אפילו לצייר את דמותך מעבר לגיל שנתיים.
האובדן, הפחדים והכאב עיצבו את חיי ואני מנסה לתחם ולבחור בטוב. בעשייה. בחיות. בשמחה. 
לחיות את הרגע ולהנות מהחיים.
משימה פשוטה זה לא. מצליחה? לפעמים כן. 

יכולה להבטיח לך שאני עושה כמיטב יכולתי. עבודה יומיומית ולכל החיים 
הבחירה, הבחירה מחדש, לא לוותר, להאמין שכל זה לא קרה ככה סתם 
ויש סיבה קוסמית נסתרת כי ההסבר הלוגי גומר אותי נפשית 
המילים נראות היום כמו ססמאות ריקות. נותנת מקום לכאב. מחבקת ולא הודפת.
שוקעת ולא מנסה לקבור כמו בעבר.

לפעמים אני מחכה להתרסקות. מחכה לטבול בים הכאב כי זה מזכיר לי כמה החיים חזקים ויפים ואפילו להעריך ולהודות יותר על זהשאנחנו כאן. ההתרסקות מזכירה שלמרות הכל בחרתי לחיות, כמה אני חזקה, כמה אני יכולה, כמה אתה שומר עלי ואפילו מהמקום הזה ממלא אותי כוחות - כמו שאני יודעת שככה בדיוק אתה רוצה לראות אותי. אולי עם פחות חרדות... 

אתה זה שדוחף אותי ולא נותן לי ליפול. המלאך אורי שומר על אמא 
אתה והבחירות. 
בחירות יומיומיות קטנות וכה מהותיות.  
אי אפשר להסביר את זה. 

אורי שלי. יומהולדת שמח מלאך אהוב, מלא אור ואהבה. 
אני יודעת שחוגגים לך שם כל החבר'ה בטוח השקיעו בבלונים ועוגה חלומית כמו שאתה אוהב. 
תשלח סימן 

זקוקה לזה יותר מתמיד.  



מתגעגעת אלייך יותר ויותר עד שהגעגוע הפך לדייר קבע בליבי.

יום אחד נתאחד. נתחבק ולא נפרד.

שלך

אמא 

 לזכרו של אוֹרִי שלנו






2 תגובות:

  1. How full and foggy can emptiness be, how pregnant absence
    Kees

    השבמחק
    תשובות
    1. <sorry, Google is changing the order of words and thus the syntax So comments in another language are not to be trusted.

      מחק