יום חמישי, 27 במרץ 2014

הכי הכי אוהבת באמסטרדם - חלק 2

המילה המלצות גורמת לי לעיתים לפריחה קלה. בעידן הדיגיטל וההילה סביב 'חוכמת ההמונים' אני ניזונה ומונעת על בסיס יומיומי מהמלצות ומוצאת את עצמי לא פעם שואלת את המרחב הדיגיטלי על המלצות בתחומים שונים. שורה תחתונה עד כה - טרם התאכזבתי. כנראה שגיבשתי לי מרחב דיגיטלי משובח (-:

בעקבות הבלוג, אני מוצאת את עצמי לפחות כמה פעמים בשבוע עונה לבקשות ופניות שונות ומשונות
על אמסטרדם ותודה לכל הפונים! דיי בזכותכם אני יונקת עוד ועוד מידע על העיר.
אני ממש לא מומחית לעיר וגם לא מתיימרת להיות, אך בהחלט אוהבת לשתף את האהבות הקטנות שלי וגם מנסה לרכז ולשמור לעצמי את הדברים האהובים עלי בעיר הגדולה.אז קבלו בקול תרועה את חלק ב' על האהבות הקטנות שלי בעיר הגדולה: 

Yoga Time 

Delight Yoga אוממממממ. שאנטי. לחובבי היוגה - זה הסטודיו שאני ממליצה עליו לחובבי היוגה. יש להם שני לוקיישנים. השיעורים באנגלית. מומלץ בחום. יש מספר סוגי יוגה. מורים מעולים. מרחב נעים. השיעורים קצת עמוסים, אבל יש מגוון שיעורים והמיקום של שני הלוקיישנים נוח וקל להגיע מרחבי העיר (ותודה לטלי ב. שהביאתני עד הלום).

Sushi Time



מדובר בהתמכרות קשה קשה. מי שעוקב אחרי מכיר את שאלותיי החוזרות ונשנות מהרגע הראשון שעברתי לכאן: 'איפה אפשר לאכול סושי טוב באמסטרדם?' יש כאן שפע של דגים ובאופן מפתיע ואפילו מעציב, אין הרבה סושיות משובחות. יייתכן שכמה יחלקו עליי... אז זה הזמן לשלוח אלי עוד סושיות משובחות!!! עד היום, גיבשתי 'רשימת סושי' אשר אינה מביישת מבקר מסעדות ואני בטוחה שיש עוד מקומות שווים אשר טרם ניסיתי. עד כה זה המקום הראשון שלי והוא בדרום אמסטרדם בקניון חביב ושקט בשם Gelderlandplein- באזור שתיירים בדרך כלל לא מסתובבים. לא הייתי מגיעה במיוחד לקניון, אבל אם כמהים לסושי שופינג וסושי זה תמיד שילוב מנצח.
המחירים סבירים והכי חשוב פשוט טרי וטעים! מומלץ להזמין בשעות הערב. ההמלצה שלי לסושי משובח באזור: Izakaya Tanuki (ותודה ללימור לוי ואודליה על ההמלצה!)


 כתובת: Pieter Lastmanwag 9, Amstelveen 



Steak Time 

Cafe Loetje אני יודעת שזה לא כל כך פופלרי בימים אלו להמליץ על מסעדת בשרים משובחת,
אבל סורי אני באופן רשמי טרם המרתי את דתי לצמחונות/ טבעונות אז כל כל מי שהמיר את דתו יכול לדלג להמלצה הבאה. זה ה---מקום בעיר לאכול סטייק משובח. באים לכאן אך ורק בשביל סטייק, צ'יפס ובירה. כן, כן מקום הולנדי טיפוסי ומשובח. ממוקם ברחוב שקט לא רחוק מהמוזיאומפליין. המסעדה תמיד ובכל שעה הומה אדם, בעיקר מקומיים ופחות תיירים וניתן להזמין מקום רק משישה אנשים ומעלה או פשוט לחכות. ההמתנה מומלצת בחום, אם נקלעתם לאזור. אני תמיד מזמינה את אותה מנה וטרם התאכזבתי. יש כמה סניפים בעיר- יכולה להמליץ רק על הסניף הזה.  

כתובת: Johannes Vermeerstraat 52, 1071 DT Amsterdam 






Brasserie Time  

Cafe George - בית קפה מודרני אשר מסתבר שקיים סביבו הרבה 'הייפ' והוא מוקם על תעלה קסומה בשם ליידסגראכט. נקודה שלווה, אך קרובה לכל הבלאגן ולליידספליין. 'ספוט' מושלם פלוס ++ ליום שמש. יש כמה סניפים בעיר ואני נחשפתי (ותודה לעדי ג.) אליו לאחרונה ביום שמש מ-ה-מ-ם וכמובן ישר התאהבתי. קצת יקר, אבל שווה בדיקה. 

כתובת: Leidsegracht 84, 1016 CR Amsterdam






Culture time 

Foam - Photography Museum 

מדובר במוזיאון צילום הנחשב לאחד המובילים והחשובים בתחומו ונמצא במרכז העיר. באופן אישי אני הולכת לאיבוד במוזיאונים גדולים ואחרי שעתיים- שלוש (מקסימום) זקוקה לאוויר צח וחשה 'אוברדוז' תרבותי. בתור חובבת צילום ונגמלת אינסטגרם - עם קריזים תקופתיים אני מאד אוהבת ללכת למוזיאון. תערוכות מגוונות בתחומים שונים: צילום עכשווי, אופנה, היסטוריה ועוד ובהחלט שווה בדיקה אם אתם מגיעים לעיר. 


כתובת: Keizersgracht 609 1017 DS Amsterdam





Ice cream Time

ונקנח ב----גלידה איטלקית הכי שווה בעיר: Pisa Ijs ממוקמת בדוכן ליד ה RAI. את הטעמים יסדו ורקחו משפחת איטלקים ב 1935 וחוץ מההיסטוריה היא נחשבת 'מוסד' בעיר. יש להם את מגוון הטעמים הכי גדול בעיר וחוץ מהדוכן יש גם גלידריה & בית קפה בשכונת הפייפ. גלידה משובחת! 

כתובת: 

Eerste van der Helststraat 62B, Amsterdam (בפייפ) Scheldeplein 10, Amsterdam (ליד ה RAI) 




יום שלישי, 18 במרץ 2014

'סופר מאמא'.

מי שקרא את הפוסטים הקודמים שלי כבר למד שבעקבות המעבר להולנד, אני נמצאת הרבה יותר זמן עם הילדים ובהחלט זכיתי וזוכה לעבור איתם תקופה מיוחדת ומאד מאתגרת. כמו בכל דבר נפלא ומאתגר, לפעמים חבוי גם צד יותר אפל ואפרורי והחלטתי הפעם לצאת מהמגירה (המילה 'מהארון' שחוקה לי מדיי) ולשתף את האמת. 
חייבת לציין שמטרת השיתוף אולי קצת אנוכית, אך אני באמת זקוקה לתמיכה דיגיטלית עוטפת ומחשמלת על מנת שארגיש שאני לא לבד ב'סיפור הזה'. 

הנה כמה אפיזודות אנושיות אשר משבשות תדיר את דעתי. אני מניחה שבעבר לא ממש הבחנתי בכך או
אולי יותר מדוייק להגיד שפשוט לא היה לי זמן לטרחן על זה פוסט?! אז הנה שולפת את ה'רשימה השחורה' שלי: 

1. זבל. ללכת עם הילדים ופתאום לגלות שיש לך ביד אוסף של זבל רק בלי שקית?! וסורי הפעם לא היינו בקטע חינוכי של 'יום ירוק לניקוי הוונדלפארק'. בבקשה שמישהו יסביר לי מה הקטע של לדחוף להורים שקיות זבל ביד?! האם פסחנו על החלק של ללמד את הזאטוטים על הפח ותפקידיו השונים? פליז שמישהו יסביר לי האם התופעה חולפת ומתי? 


2. 'מה בתוכנית' ?! הנה זה מתחיל: השעה שש בערב. מסיימים חוג התעמלות ועוד בחדר הלבשה מגיעה ה-- שאלה: 

ניתאי (6):"אמא, אז מה עושים עכשיו?" (בליווי מבט רציני ומודאג) 
אני עונה בסבלנות מופתית: "הולכים הביתה לאכול ארוחת ערב."  
ניתאי:"בסדר, אבל מה עושים? מה אני אעשה בבית? משעמם לי! (הילד עוד מזיע משיעור ספורט וגורב גרביים בחדר הלבשה) תשחקי איתי מונופול?!" (פרשנות- הכוונה מה בתוכנית? מה השלב הבא בלו"ז)
אני שוב עונה בסבלנות: "ניתוש אני רוצה להכין ארוחת ערב.."
ניתאי מזדעק: " אבל מה איתי? מה אני אעשה...?!"
אמנם אפיזודה 'מה בתוכנית?!' יחסית חדשה עבורי, אבל כבר מצליחה לשבש את עצביי החלשים.
בתור בחורה לא מתוכננת, ספוטנטנית (קצת פחות מאז שעברתי לכאן. אני מודה) מאיפה הם ירשו את החלק הזה של 'מה בתוכנית'?! זה לא הגנים שלי. בטוח. 

3. מקרר אנושי. אני מגיעה לביה"ס מחוייכת (בדר"כ) ומחכה בהתרגשות לפגוש את הילדים.

'שאלת השאלות' מוציאה אותי משיווי משקל במיוחד אם אני על עקבים:"אמא, מה הבאת לי לאכול?!"
אני חייבת לגונן כאן על ילדיי המהממים שהם בביה"ס עד השעה שלוש כל יום וכנראה שתי קופסאות אוכל עמוסות בכל טוב לא מספיקות תמיד, אבל זה שהם רואים את אמא בתור 'מקרר חייכן ואנושי' - טרם השלמתי עם זה. לפחות יצא מזה דבר חיובי שזה מדרבן אותי להתמיד בספורט ובתזונה בריאה. 

4. באלי! באלי. אני אפילו לא מפרטת. מי שמבין מבין והשאר - יפה לכם שהפנמתם. 


5. נהיגה. בהמשך לסעיף 1. לנסוע עם הילדים ברכב במיוחד באמסטרדם (שגם ככה צריך להיות סופר מרוכז בכביש ולהזהר לא לרמוס איזה זוג אופניים בדרך) ואז מתחיל מטר הבקשות: "אמא, מים", "אמא, קחי" "אמא, אני רעב..." ואני מחזיקה חזק את ההגה ומנסה להבין האם הילדים באמת חושבים שאני בשר ודם או סוג של 'תמנון' ממשחק מחשב?! 


6. מים. ארוחת ערב: מכינים. מסדרים ומגישים ואז אני מתיישבת לי ב׳נחת׳ ועולה בקשת ה- בקשות: "אמא, את יכולה להביא לי מים?!" כאן אני מודה ומתוודה שכבר תקופה ארוכה הילדים לוקחים חלק בהכנת האוכל, סידור או פינוי, אבל עדיין השאלה הזאת היא בדיוק כמו 'באלי' לוקח זמן ליישם שינויים ואנחנו בעיצומה של סדרת חינוך. מומלץ בחום לכל 'נערות/נערי המים'. 


7. אמא בשירותים. החלטתי לשים שלט ענק על דלת השירותים או אולי ללכת על מנעול פלדלת?! מה הקטע הזה שהם מתפרצים גם למקום המקודש הזה?! מה נסגר אתכם? מה אתם חושבים שאני בדיוק עושה שם? מכינה פתיתים ועוף? קוראת ספר להנאתי? (לדעתי רק גברים מצליחים לקרוא שם ספר...) 
'גוד בלס דה קידס' או שזה באמת רק אצלי?! לסעיף זה אני זקוקה לסולידריות -  אני יודעת שמדובר בתופעה חשוכה וגורפת אשר כמעט אינה זוכה לחשיפה.מ

זה לא הם, זה אנחנו. זה באמת לא אשמתם. הם באמת ובתמים 'דור האינסטנט' בגרסה מוגבלת. 

אם הפסקנו להגיש להם 'אוכל אינסטנט' מטעמי בריאות, אז המרנו את זה ל'אינסטנט מילולי- התנהגותי'. הם דורשים ומצפים כל דבר במהירות הבזק כמו בעולם הוירטואלי שהם מחוברים אליו כל כך. הם מקליקים, לוחצים ובדרך כלל ישר יש תגובה, והכל קורה כאן ועכשיו תוך ננו- שנייה.
מצאתי את עצמי מסבירה להם שאמא היא באמת לא 'אייפד סופר מאמא' - ואי אפשר ללחוץ ולקבל ישר תגובה. אמא היא עדיין בגרסת: 'קלט - עיבוד- פלט' ובמיוחד החלק של הזנת הנתונים לוקח לה קצת זמן. אני חושבת שלאחרונה הם מתחילים להאמין לי. 


אי אפשר לסיים פוסט בלי כמה תמונות של יובלי וניתאי המקסימים שלי המספקים לי כל יום מחדש סיבה לחייך ושלל רעיונות לפוסטים חדשים: 










יום שני, 10 במרץ 2014

׳מייד אין יזראל׳


שלום הולנד. שלום ישראל. חזרתי מהביקור האחרון ׳הלומת קרב׳ מכל מיני סיבות ונתחיל בזה שהביקור היה משובח. שטוף שמש. עמוס, אך לא מדיי. קצר, אבל מספק. פיספסתי כמה אנשים יקרים כמו בכל ביקור. הים לא איכזב. השקיעות חיממו לי את הלב. הגעגועים והבלבול רק הלכו וגברו.
אני 'חצויה'. חד משמעי. 

אז הנה הנוסחה שלי ל׳מייד אין יזראל׳ טרי טרי מהביקור האחרון: 

- מוניות. רק בישראל נהגי המוניות תחת ׳רגשי׳ תמידי ויחפרו לך כל הדרך על ׳אלוהים יודע מה׳.
בתור חובבת תקשורת ידועה, אני מוצאת את עצמי חסרת מילים כל פעם מחדש. נכנסת ל'מוד מדיטטיבי' עד יעבור זעם. אם רק אני מנסה לשאול בעדינות למה הוא מסתובב שעה סביב אותו רחוב במקום לחתוך מכאן שמאלה, אני ישר מקבלת את הנאום: 'כמה אנחנו מסכנים וכמה אנחנו לא 'דופקים את המונה'...מספיק'. לאחר בילוי מרוכז במוניות יש לי מסקנה אחת: תאהבו את עצמכם ואת הנוסעים -  העולם יראה אחרת. מבטיחה. (סורי על ההכללה יש גם נהגים מקסימים, אבל פחות בת"א). 

- רומנטיקה חינם. השקיעות הכי יפות בעולם עם הצבעים הכי יפים בעולם. עם החופים הכי יפים בעולם. 'מייד אין יזראל'. חותמת. כמכורה לשקיעות אפילו תיעדתי: 




- שוק מחנה יהודה: כחובבת שווקים אני חושבת שיש משהו מיוחד, ססגוני, קולני, פלצני ועממי בשוק הזה. הוא מגרה את כל חושיי. מרסק את עקרונותיי לגבי מזון בריא ומרוקן את כיסיי.
אני תמיד רוצה לאכול שם הכל. להבלע בתוך הבורקס, להתבולל עם הממולאים, לגלגל קובה ב'מורדוך' ולסיים את הסבוטז' יחד עם כנאפה צבעונית. מה שכן זה אחד השווקים היקרים אם לא ה.... למה?!? 




- רוגע. רגע. רוגע. לא רוצה לעצבן אף אחד, אבל למה כולם בסטרס? פוסט סטרס? או לקראת קריסה? אולי קצת נדבקתי ברוגע האירופאי?! זה לא שאני בנאדם רגוע פתאום, אני ממש לא! אני מתבוננת עם הרבה חמלה על אנשים המקללים אותי כי שנייה אחת היססתי לי ברמזור... או על אחרים המתפלאים שנתתי להם לעבור לפני או שסתם חייכתי. זה משהו באוויר הים תיכוני הגורם לנו להיות תזזיתיים יותר להבדיל מהאוויר האירופאי הקריר הגורם לנו להיות דובים איטיים ונחמדים. #זאתהתיאוריהשלי

- שירות. אולי זה נדמה לי, אבל אני מצהירה קבל עם ו'העדה האינטרנטית' שרמת השירות והאדיבות בארץ עלתה פלאים או ששהיתי יותר מדיי באזורים של תיירים. אנחנו חביבים יותר. אדיבים יותר ושירותיים יותר... או שבאמת התייחסו אלי כאל תיירת?! לא. אין מצב. משהו בציניות הישראלית התמתן לדעתי או לפחות זה מה שהרגשתי. בטוחה שבשלב זה כמה מצקצקים בלשונם. וואטאבר. 

- מחלקת דרכונים: למה כולם רוצים ומדברים על דרכון פולני. ספרדי. גרמני. מה הקטע עם הדרכון? פליז שמישהו יסביר לי. גיבוי? אופציה? השרדות? מה? 

- כפיים. מחיאת הכפיים בנחיתה בארץ. איטס סו מייד אין יזראל וטרם חלף מהעולם. מרגיש בית. 

- פורים. לקנות תחפושת במבצע מיוחד, במחיר מיוחד ה'כל כ"כ מיוחד' רק למה היא מתפרקת אחרי שימוש ראשון?! איטס סו מייד אין צ׳יינה. 

- אוזני המן.  למה לקחת עוגייה פורימית חביבה ולהתחיל לפלצן אותה עם מילויים מלוחים ומתוקים חדשים. מי צריך בטטה וכרישה באוזן המן?! תניחו לעוגייה ולקלאסיקה, לא כל דבר צריך להפוך ל'פיוז'ן'. 

שופינג. סיילים לא סיילים. כחובבת שופיניג במיוחד בביקוריי בישראל הכל יקר כ״כ יקר והסיילים רק מקצינים כמה המחירים מופקעים. איטס אה שיים. 

- קפה. קפה הפוך קטן 18 ש"ח??!! #מהנסגראתכם

- התנצלות. מתנצלת לכל מי שחפרתי לו על שקשוקה. סלט ערבי קצוץ וטחינה. פלאפל. חומוס ושות'. יש משהו מרגיע במאכלים הישראלים שלנו שפשוט נורא בא לך לאכול אחרי ששוהים בחו"ל. חברותיי היקרות: סורי שניסיתי לגרור אתכן (ללא הצלחה) לנגב חומוס או להתפעל משקשוקה וסלט...תאשימו את המרחק והמטבח ההולנדי הדל. חזרתי עם חסך עצבני. 

כן אסכם ואוסיף שחזרנו לאמסטרדם יחד עם השמש. אין חורף. אביב מטורף. שמש. שמיים כחולים. אנשים מחייכים. אין תלונות. הכל נראה יפה ואופטימי יותר שהשמש זורחת. (ושוקעת בצבעים...) 
ואסיים בתמונה עם תחזית המהמממת לשבוע הקרוב. אמסטרדם בהחלט יפה יותר בשמש.